אחרי בקשת התחפושת שלי – במקום לקבל מיליונים של הצעות לתחפושות, קיבלנו מיליונים של בקשות לתחפושת רובוט.
הנה סקירה של רובוטים מאז ועד עולם, ולמה זה לא מומלץ להתחפש לחלק מהם.
מלחמת הכוכבים תורם לנו 2 רובוטים מפורסמים: R2-D2 ואת C-3PO. אחד גבוה ומוזר והשני נמוך וגוץ. הנה תמונה שתמחיש טוב יותר על מה אני מדברת:
לפי זה אמור להיות ברור שכל מה שתצטרכו בשביל להתחפש ל-r2d2 זה פח משרדי עגול, רק לעשות חורים לידים ולעיניים וזהו, אולי לצייר כמה ריבועים פה ושם.
בשביל להתחפש ל-c3po צריך להצבע בזהב או להכין שיריון גוף מלא ממפל (גיליונות פלסטיק גמיש – כמו בריסטול, אבל פלסטיקי), וחשוב מאוד בנוסף לצבע הכללי גם ללכת עם הבעה מטופשת על הפרצוף.
מי שאהב את הרובוטיות של c3po אבל לא רוצה ללכת עם פרצוף דבילי, יכול להשתמש בפיתרון שהכין עבורו מל ברוקס ב-Spaceballs, שם יש את הרובוטית דוט-מטריקס – שזה מאוד דומה לתחפושת של c3po, רק שצריך להוסיף פאה בלונדינית ואהיל בתור חצאית.
הבא בתור ברשימת הרובוטים המפורסמים הוא מרוין, האנדרואיד הפרנואיד מ”המדריך לטרמפיסט בגלקסיה”, היו עליו ספרים, סרטים וסדרות טלויזיה, ובגלל שעסקו בו כ”כ הרבה בתקשורת ההמונית, אין לו מראה יחיד, ולכן כל תחפושת רובוטית עם קצת בכי ופראנויה כללית תתאים.
הסדרה פוצ’ורמה מציגה לנו את בנדר – הרובוט הרמאי, תחמן, רודף בצע ושתיה חריפה. כשמתחפשים אליו, חשוב לא לשכוח לקלל הרבה, לצחוק על כולם ולהיות גסי רוח באופן כללי (אולי מצאתי לעצמי תחפושת).
בדרך יש עוד רובוטים פופולריים כמו למשל איירון-מן – לא הקומיקס של מרוול, אלא ספר שאחריו יצא גם סרט אנימציה בשם The Iron Giant עם דיבוב של וין דיזל. יש את כל הטרמינטורים – רק שזה לא שווה, תבואו בלי להתחפש בבוקר ותגידו שאתם מדגם T-1000 (הטרמינטור מהסרט השני). יש גם כלבים רובוטיים, ומזכירות רובוטיות בכל מיני אוניברסיטאות שמנהלות שיחות עם מעליות, מה שמזכיר גם שיש הרבה מעליות עם בינה מלאכותית.
ובסוף הרשימה מחכים לנו הנציגים הכי מפורסמים של הקטגוריה – רובוטריקים. אחרי הרבה סדרות טלויזיה של רובוטים שהופכים למכוניות ולמטוסים, והמון סדרות מכה יפניות וסרט חדש שנה שעברה – אין קץ לפופולריות.
וכדי שתראו איך עושים את זה נכון – שלפתי סרט הדגמה ישן, אבל יעיל, מיוטיוב:
למקרה שקיוויתם – אז הביקורת היא לא על הסדרה הבריטית בעלת אותו השם.
סדרת ערפדים משנת 1998, שאולי נסקור בעתיד. כי היא טובה.
הסרט הוא עם מילה ג’ובוביץ, וגם פה היא הרגישה צורך להתפשט ולהשאר ערומה בכמה קטעים.
בקצרה, הסיפור הוא על וירוס שגורם לאנשים לערפדות – שיניים חדות ומבצבצות ועוד כמה כוחות כמו ראיה ושמיעה חדה, הכל טוב חוץ מזה שהם גם מתים תוך 10 שנים.
מנסים למצוא תרופה (או את הפיתרון הסופי, אוי משחק המילים המופלא) ובמקביל לפקח על כל החולים כדי שלא יתערבבו באוכלוסיה הבריאה.
מחפשים נשק, ומתברר שאולי זה לא נשק אלא תרופה, או וירוס אחר, הם לא בידיוק החליטו, וחשבו שהידיעה לא תורמת הרבה לעלילה.
הנשק/רעל/תרופה הזה הוא איזה ילד שסחבו אותו בתיק גב יותר מידי זמן והוא איבד כמה יכולות בדרך.
ובזה מסתכם כל מה שאפשר לכתוב על העלילה.
הסרט מלא מכות, אקדחים וסכינים, ויחסית אין בו הרבה דם – כולם מתים בצורה מקגיוור-ית. אבל מה שהכי שווה בסרט אלו הם דווקא קטעי ההסבר בהתחלה, איך הוירוס התחיל להתפשט והאוכלוסיה הבריאה היתה צריכה אמצעי זיהוי לנגע האנושי. אז החולים התחילו להסתובב בבגדים צנועים ובכובעים שחורים. ואחרי שזיהוי בלבד לא הספיק התחילו לקבץ אותם בגטאות…
אחרי הקטע הזה, הסרט ממש נורמלי, וחוסר העלילה בכלל לא מורגש.
הדיאלוג שחוזר על עצמו הרבה בסרט:
הרע: “יש לי פה 700,000 מיליונים של חיילים, מה תעשי נגדם?”
ויולט: “אהרוג אותם!”
ובכל זאת, למרות מה שאמרתי לגבי חוסר עלילה, יש ניסיון לעשות אחת, הוא פשוט לא מצליח. אני חושבת שאקרא מעכשיו לעלילה מאולצת בשם “עליל” או אולי “עלילת שווא” גם יכול להתאים.
העליל לא החלטי בעיניין הילד מהתיק, בהתחלה הוא נשק, אח”כ מסתבר שהוא וירוס, עם עוד קצת חקירה מתגלה שהוא פשוט ילד לא שווה שהולך למות. ושוב מגיעים למפנה ומגלים שהוא שיבוט של המדען (הרע) הראשי, ואז כשהוא עומד למות הוא מצייר משהו על דף נייר וזה הקוד הסודי לפיצוח הוירוס.
עוד משהו שהעליל לא מסביר זה למה כולם כ”כ פוחדים למות – הרי חצי מהדמויות שבו לחיים אחרי מוות כל חצי שעה בסרט (ז”א הילד לא באמת מת, כמה חבל). בכלל העולם העתידני שלהם הוא כ”כ מפותח, חוקי הפיזיקה שם הם לגמרי לא כמו אצלנו, כוח המשיכה למשל כנראה נגמר באיזשהו שלב, אז הם לא זכו לראות אותו בפעולה. ספיידרמן לא היה מצליח לעשות את כל מה שהיא עושה שם עם האופנוע.
במשך כל הסרט היא הולכת מכות ועושה בייביסיטר לילד האוטיסט – יכלה להחזיר אותו למזוודה ממנה הוא הגיע והכל היה קל יותר. בכל סרט יש את הקטעים שזוכרים יותר, ובגללם יותר קל לצחוק על הסרט מאוחר יותר (דוגמאת המהלכים האיטיים והקריאות המוגזמות ב-300), אז באולטרה-ויולט זה בעיקר ההחלקה שעשו לפרצוף שלה במשך כל הסרט – רק שעל זה לא יעשו פרק של סאות’ פארק.
לסיכום, אם יש לכם משהו מעניין יותר לעשות – כמו לחפש הצעות מעניינות בתיקיית הספאם, אולי לא כדאי לראות את הסרט הזה. לעומת זאת, אם אתם חולים עם חום והכל – הסרט הזה יכול להיות מוצלח למדי.
זהו סרט חדש יחסית (שנת 2006) בעינייני אימה, השתלטות חייזרית וגועל נפש כללי.
מאוד מומלץ לאוהבי קומדיות בעלי קיבת ברזל.
הסרט מצחיק וחמוד – הרבה דם והרבה חלקי גופות נוספים (לעומת חלקי גופות חסרים או כרותים). הוא מספר על צורת חיים חייזרית שהגיע לעיירה נידחת בארה”ב, אי שם במקום בו המבטא מצחיק והמשכל נמוך (ג’ורג’ בוש היה מרגיש בבית), ומתחיל להשתלט על האנשים. זה עשוי להזכיר לחלק מכם את סרטי חוטפי הגופות, אבל זה לא באמת קשור לסדרה, וגם עשוי בצורה לגמרי שונה – חוטפי הגופות הוא רציני ומפחיד, וזה חמוד מגעיל וקליל.
וכמובן, יש כאן את כל הקטעים המחייבים של הז’אנר:
ההשתלטות על האנשים פועלת בצורה הבאה: קודם החייזר משתלט על אדם יחיד, ואז האדם הזה כבר אחראי להמשך הפעילות. וכל אדם נוסף שמתווסף לישות החייזרית, בנוסח מודעות אחת בגופים שונים.
החייזרות המקורית היא בצורת תולעת, אז בשלב ההשתלטות הכללית על העיירה (שזה חלק ממש מצחיק בסרט) היה ים של תולעים שהתחיל להתפזר בין הבתים, כאשר המטרה היא להכנס לאנשים לפה (ומשם למוח – אם הם מוצאים אותו).
איברים נוספים לרוב.
העיניינים מתחממים באמת כשהשריף המקומי אוסף את מיטב אנשיו (דמיינו איכרים עם קלשונים, רק בצורה מודרנית), וכולם מנסים להבין מה קורה ולהחזיר מלחמה. אני אגלה שאף אחד לא הצליח, אבל ההסברים שנשמעו על היצור אחריו הם רודפים היו מאוד יצירתיים. בסופו של דבר כן ניצחנו, ולא סתם, הרגנו חייזר שהשתלט והרג בסדרתיות הרבה עולמות, אבל דווקא אנחנו! המין האנושי (ולא הדוגמאות הכי טובות שלו) הצלחנו להביס אותו!
הגאווה מחממת את ליבי.
הסיום ממש שמח – יש שיר שמח ברקע ורואים את הגיבורים הולכים בין הגופות לעבר הזריחה (כמו שקיעה, אבל הפוך)
בקיצור, מומלץ.
