9
11
2020
השפמים שלי
אני אוהבת שפמים.
זה לא הגיע משום מקום כמובן, גידלתי וטיפחתי את השפמים שלי כבר מגיל צעיר.
השפם הראשון שלי, כמה נוסטלגיה זה מעלה. אני כמעט זוכרת את היום הראשון בו קיבלתי אותו. כ”כ שמחתי ללכת איתו לגן, להשוויץ לכל הילדים הגרוזינים.
ממש כמו לגיבור הילדות שלי – הרקול פוארו. אנחנו דומים כמו 2 טיפות מים, בקישון.
בשלב מאוחר יותר בחיים, עברתי למשהו יותר ראוותני, כי החלטתי שצניעות לא הולמת אותי.
ולכן הבא בתור הוא רובוטניק, המודל שלי לחיקוי, עם שפם כה שופע ואישיות כה בולטת. עם כ”כ הרבה יתרונות באדם אחד איך אפשר שלא להתאהב?
בהמשך הגיע רגע השפל שלי, כשנכנעתי לאופנה המודרנית. גילחתי את השפם, החלפתי את הכרס בשרירים ובאופן כללי היתי אל נורדי רב מעללים.
אבל כמו כל אופנה, גם זו חלפה וחזרתי לשפם.
הגעתי לרגע הפריחה שלי. הרנסאנס של השפמים,
ככ הרבה שפמים, איזה יופי איזו שמחה
עידכון: 2009
עידכון: 2020