רובוטים.אורג

והפעם אתן הקדמה קצרה לסרטי קונג-פו.
כדי שאוכל לכתוב בעתיד על סרטי קונג-פו, אני חייבת לתת הסבר מסויים לכל הנושא. ומה יותר טוב מאשר סרט לימוד קונג-פו!
סרט קונג-פו הוא לא כמו סרט רגיל, זה כמו שאנימה זה לא סרט מצוייר (ז”א זה כן, אבל לא אותו דבר).
אני לא אעמוד על ההבדלים בין הז’אנרים, אבל עם קצת סיפורים ומספיק תמונות מהסרט הנוכחי, אני מקווה שיהיה מספיק.

Shaolin Master Killer: The 36th Chamber of the Shaolin

שילמד אתכם את כל צעדי הריקוד הנדרשים (למתאפקים לשירותים בסטייל).

הזמנים הם ימי הבאסה, עם שלטון רשע ואיכרים עניים. וחבורת תלמידים ראו את אחד מבוגדי השלטון נתלה והחליטו שלא מתאים להם – הגיע הזמן לשינוי!
צריך ללמוד ללכת מכות! בשביל לשפר את השלטון במדינה (אולי אנחנו צריכים לקחת דוגמא).
כבר פה רואים את ההבדל בין סרט קונג-פו לסרט רגיל. רואים אדם שלם (ז”א בחלק אחד) תלוי, לא רק שהוא לא מבותר לחתיכות, לצ’יפס שלי אני מוסיפה יותר קטשופ ממה שהשקיעו לו בסימני דם – ובכל זאת כולם מתפלאים על איך הוא מת. הוא לא מת במצב הזה! שתי טיפות דם ובלי חלקי גוף מפוזרים בכל פינה בדרך כלל אומרים שהאדם בריא ושלם בכל סרט אחר.

והגענו למקדש השאולין בשביל ללמוד את רזי המקצוע, המקדש עצמו ממש יפה, בנוי בעיקר ממדרגות, דומה לציור של מ.ק. אשר.
מחנה קונג-פו מיועד לכל מי שהילדים שלו/שותפים בדירה לא עוזרים עם מטלות הבית. לומדים לטאטא עלים בחינניות ולעשות כביסה בשיטות סיניות עתיקות ועוד דברים שימושיים להפליא שלא יעזרו לכם להרשים ביריונים ברחוב.
אחרי שסיימנו עם הניקיונות (התקופה מתאימה, פסח עכשיו), הגיע הזמן לאימוני הקרקס המפרכים. גם בתחום הזה המבחר די גדול; חישוקי אש, חביות מתגלגלות ועוד טריקים מגניבים.

אם אתם שואלים איפה כל הכיף והמכות – אז אל דאגה, בין לבין הוא מספיק ללמוד מיומנויות חשובות כמו נגיחת שקי חול, תפעול פעמון האוכל ועוד.
אבל הטריק הכי חשוב בשביל להיות מאסטר קונג-פו הוא לעשות הבעות פנים מצחיקות וחובה שיהיו אפקטים קוליים בכל מכה! כי בלי זה – זה פשוט לא פועל.

פה זה רגע של ריכוז – מראים איך ממציאים נשקים חדשים. זו באמת היתה צורת המצאת הנשקים – חוץ מחרבות וסכינים – שזה נפוץ ורגיל, יש שם הרבה נשקים שהם בעצם כל מיני מגרפות ושאר כלי עבודה וגינון יום-יומיים. ככה הם השיגו 2 דברים, האחד, היו להם כלי לחימה שהם ידעו להשתמש בהם טוב – בגלל שהשתמשו בהם או בכלים מאוד דומים לעבודות אחרות, השני, והיותר חשוב, כלי הלחימה שלהם נראו כמו כלי עבודה רגילים, ולא עוררו חשד בשלטון.

אחרי שסיימנו את כל 35 שלבי הלימודים בשאולין, אפשר לצאת לדרך בחזרה לכפר, ולחזור למטרות המקוריות – להלחם בשלטון.
ובכן, כאן באים חלק מהאירועים היותר טפשיים בסרט. כנזיר שאולין מאומן במיוחד, צריך קודם כל לבחון מהצד את היכולות של האיכרים כשהם נלחמים נגד השלטון – והם דווקא הצליחו לא רע. ואחרי זה לנסות לשכנע אותם ללכת בדרכי השאולין וללמוד קונג-פו. ומה הוא החלק הטיפשי? בידיוק זה שכדי לשכנע אותם, האיכרים עשו לו כל מיני טריקים וניסו להלחם בו ואז הוא היה צריך להשוויץ בדרכי השאולין הנסתרות, ובקרב (הלא) גדול נגד הרשעים הוא אפילו לא מיצמץ והיה לא מעניין, אבל הוא כן הצליח להראות למה נגיחות בשקי חול היו דבר שימושי.

בקיצור, זה סרט עתיק (שנות ה-70) אבל ממש מוצלח. אולי לא תצליחו להיות מאסטרי קונג-פו גם אם תבצעו את כל התרגילים שם – המקסימום שאפשר להגיע אליו זה סופר עקרת-בית, אבל זו צפיה שווה!

ועכשיו שאתם שולטים בעיקרי הקונג-פו, יש לי מלאי שלם של סרטי איכות בתחום.
צפו פגיעה.

ולהתקין
ולהתקין..

אין משהו שאני אוהבת לעשות יותר מאשר לבזבז זמן על כלום.
וכשאני שורפת את זמני לריק, אני גם אוהבת להתקין builds שהם עוד לא לגמרי ביטא או rc איזשהו של תוכנות.

לפני הרשימה, יש לי קצת פעילות פוליטית (בעינייני תכנות) לעשות:
ג’אוה 6 יצאה ממש ממש מזמן, אבל אפל לא מוציאים גירסא למקינטוש, למרות שסאן (החברה שעושה את ג’אוה) מאוד רוצים לקדם את הנושא גם.
המחאה האינטרנטית היא לשים את המחרוזת הזו:
13949712720901ForOSX
המספר בהתחלה הוא 0xCAFEBABE בתרגום לדצימלית – ככה מתחילים קבצי class של ג’אוה.
ואח”כ יש את המספר 405 – שזה הקוד של Method Not Available ב HTTP
וכך הכל זה אומר שאנחנו רוצים ג’אוה למערכת OS X.
אז לפני שנמשיך, קפה?

הנה רשימת התוכנות שאני מאוד אוהבת להתקין, בלי לקרוא שום change log או known bugs list

• אופרה – הדפדפן הכי טוב נוח יעיל מועיל ושימושי שיש. עם בילדים שלא לגמרי עובדים, אבל זה עדין נחמד.
  בבלוג הפיתוח של הצוות אפשר לראות מה חדש בכל גירסא, וכמה באגים חדשים נוספו. מומלץ רק לבעלי קיבה חזקה.
  
• וובקיט – המנוע של הדפדפן ספארי, ופעם הוא היה משהו אחר, אבל זה לא משנה. יש לו nighly builds – ז”א גירסא שנבנית כל לילה (בכל אופן למי שיש לו מק). הדפדפן עצמו ממש חמוד. אף פעם לא השתמשתי בו על וינדוס, לא יודעת איך הוא שם. ולמק יש גירסא חדשה כל לילה, לוינדוס במרווחים גדולים יותר.
  וגם קוד
• אדיום – תוכנה למסרים מידיים, עם הרבה פרוטוקולים, מבוססת libgaim ונראית מקית וחמוד. אפשר להתקין גירסאות ביטא, ואז תקבלו מהחברים שלכם הודעות כמו “תגידי, למה כל הודעה שלך נראית כאילו שחסרות בה מילים” (אני עצמי עילגת, אבל לא מחסירה מילים)
  
• מירנדה – התוכנה הכי טובה למסרים מידיים לוינדוס. את הבילדים אפשר להוריד מהאתר, והם תמיד ממש יציבים. לא זוכרת אם אי פעם היו לי בעיות משונות איתה.
  
• אקליפס – אני לא מתקינה ממש כל שינוי, אבל milestones של גירסאות חדשות זה ממש כיף
  וכמובן קוד

מה שחסר לי לכל זה זה עורך-טקסט נחמד עם המון גירסאות חדשות כל יומיים – יכול היה להיות שימושי.
אם אני אמצא עוד דברים שצריך להתקין ולקוות לטוב – אעדכן בדף זה.

אחרי שהתלוננתי שאין סרטי ערפדים חדשים, ברחבי האינטרנט מסתובבים טריילרים לסרט ההמשך לסרט The Lost Boys.
בקצרה, זהו סרט ערפדים משנות ה-80, עם מכות, בדיחות וגם טיפים לחיים טובים יותר.
לדעתי הסרט מוצלח ומומלץ, וזה גם נראה שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות מידי, ואם להם מותר – גם אני אצחק קצת.

משפחה חד הורית מגיעה לעיירה שהתעסוקה העיקרית שם, חוץ מערפדות ולהיות נעדרים, היא להיות פריקים ו/או בטלנים (נראה לי שאפשר לשחזר את כל העיניין בדיזינגוף סנטר).
החלק הראשון של הסרט נראה באופן כללי כמו Biker mice from mars, מציגים את הדמויות הראשיות – אופנוענים ובטלנים. לכל מי שפיקפק בעיניין כוחות העל של ג’ק באוור, אז הסרט הזה הוא בעצם prequel לסדרה 24, ממש צפיית חובה למעריצים שרופים, כי אפשר לראות בידיוק איזה כוחות הוא השיג

עוד לא כתבתי את דעתי על סרטי שנות ה-80 (היא לא רעה, היא פשוט קיימת), אז הסרט מתאים לתבנית – הוא קצר ונגמר מהר, והרבה פחות אינטנסיבי מסרטים חדשים, אבל הוא גם טיפשי ומכיל הרבה קטעי “אני חושב שאני סרט אנימה, עם דמויות לא קשורות שעושות קטע מעבר”.
יש ערפדים – הכל מפחיד ורע, אבל איכשהו זה גם בסדר ונורמלי, ומי שאמור להציל את העיירה אלה שני אחים צפרדעונים מחנות הקומיקס, שלא באמת ראו ערפדים אי פעם לפני זה.

ואם אמרתי סרט שנות ה-80, אז אני חייבת לציין את האפקטים הזולים, שלא מפסיקים לרגע!
כשאתם רואים רוח קלה, סופת אבק או כל התפרצות ספונטנית של מזג אויר מוזר – זה הקטע של my spider sense is tingling (חוש העכביש שלי מדגדג), ואתם יודעים שהערפדים באים. אומנם הזהרה בדוקה, אבל הערך שלה יורד קצת כי ההתרעה מידית (ובכל זאת יעילה יותר ממערכת “צבע אדום”). ולכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את דני רופ מזהיר על רוחות עזות או סופות, אנא הצטיידו בקצת מים קדושים ויתדות עץ, לכו דעו את מי תראו ברחוב.

והאפקטים הכי שווים הם כמובן השפרצות דם לכל כיוון, ובכלל כל איכסה נוזלית שנראית מגעיל ומצטלמת יפה, בשלב מסויים בסרט ממש יצאו מכל פרופורציה עם זה – זה היה לקראת הסוף, אז אני חושבת שפשוט נשאר להם הרבה והיה חבל לזרוק.

“נשכתי מישהו בקרקפת, סתם כי אני יכול, ובמקרה הייתה מאחורי מזרקת דם”.

יש פה גם קצת עינייני רצינות:
כמו שאמרתי, להזהר מכל הוריקן או סופה קטנה – כי זו הערפדות שרודפת אחריכם.
גם עיניין ההזיות קיבל ביסוס בסרט הזה – לערפדים יש את היכולת ליצור הזיות לאנשים.
בשביל להפוך לערפד צריך לשתות דם ערפדים, לא באמת דרוש להנשך לפני זה. בשביל לסיים את תהליך ההפיכה – צריך לשתות דם אנושי.
וכשנמצאים במצב של חצי ערפד – והערפד הראשי מצליח לתקוע לעצמו שיפוד בלב, אז חוזרים לאנושיות. ואני לא מבינה את הנקודה הזו – זהו, הוא אמר שלום למין האנושי, הוא כבר חצי ערפד, מה זה לחזור לנורמליות? ממתי יש דרך חזרה?

יש גם משהו מאוד משמח בסרט הזה – שולחים אנשים לקרוא קומיקס בשביל להחכים – סוף סוף שולחים אנשים למקורות הנכונים בשביל לצבור ידע.
השתדלתי לא להרוס את הסוף (וגם לא את האמצע או ההתחלה), אז כדאי לראות, כי זה מצחיק. אם אתם סתם מחפשים מכות – אז תעברו לבאפי או משהו, היא הורגת יותר ערפדים ועושה את זה ביותר סטייל ועם פחות צרחות.

חוץ מזה, הכל טוב, והחלטתי לא להביא ציונים לסרטים שאני רואה – כי אני רואה רק איכות, אז דמיינו שבסוף כל ביקורת כתוב “ציון 10 – קלאסיקה לכל המשפחה”.

Ghosts of Mars

סרטים על מאדים הם תמיד טובים, מאדים רכש לו מוניטין טוב כמקור לחייזרים ומוזרויות באופן כללי – כולם הרי מכירים אנשי מאדים ירוקים וקטנים. ולמרות השם המוצלח חוש העכביש שלי התחיל לדגדג כבר כשראיתי את שמות השחקנים בהתחלה: אייס קיוב ונטשה הנסטרידג’, וכבר רואים שאי אפשר לצפות לשום דבר רציני.
הסרט מתחיל מהסוף ומספר לנו את ההתחלה, אין לי בעיה עם מבנה כזה באופן כללי (כמו “החשוד המיידי” הזכור עלינו לטובה), אבל כשמישהו מתחיל לספר, ואז הסרט הוא בעצם הסיפור שלו, ואז שוב מראים את המספר, ואז חוזרים קצת אחורה בסרט – למקרה שהצופים שכחו מה קרה וצריך לחזור על דקה שתיים. זה אחד הדברים הכי טיפשיים לעשות בסרט, אפשר לחשוב שהם הרגישו שהוא קצר מידי וניסו להאריך אותו בצורה כזו.
מי שראה Pitch Black מכיר את הקטע עם הפושע שבעצם מחלץ את כולם מהאויבים התורנים (רוחות רעות, יצורי אופל וסתם שודדי דרכים), אז פה זה אותו דבר – אבל עלוב יותר.
הסרט הזה הפתיע אותי לרעה, תיכננתי לראות סרט מגניב על יצורי מאדים מוזרים, ובמקום זה קיבלתי סרט זומבים שלא סגור על עצמו.
לסיכום, אם בא לכם לראות סרט על קבוצות אנשים בכוכבים אחרים, שצריכים להלחם נגד רוע מסוג שהם לא פגשו עד עכשיו, ועוד עם פושע מסוכן, תראו כבר Pitch Black. ממש כל האלמנטים של הסרט הזה, רק לא כזה עלוב, ובנוסף יש שם את וין דיזל, ובלי לראות אף סרט שלו קשה לצחוק עליו אח”כ.

The Mist

סרט ע”פ סיפור של סטיבן קינג. אחרי ילדי התירס ואנשי החתול לא באתי עם ציפיות גבוהות מידי, וכמו הסרט הקודם, גם הסרט הזה הפתיע אותי, לשם שינוי לטובה.
מצד אחד הסרט הוא כמו סרט שנות ה-80 שמח כזה, בניגוד לסרטים חדשים, בהם כל הדמויות, אפילו השמנה הפיסחת הם סופר חיילים, שגם מבינים מיד מה קורה ומה לא בסדר, והסרטים עוברים למצב מלחמה די מהר. בסרט הזה הם צריכים לגלות מה לא בסדר, וזה קורה לאט – שזה נחמד. מצד שני, לא הגזימו כאן עם דם מלאכותי וגומי, וזה ממש סרט לכל המשפחה מהבחינה הזו – אין כאן קרביים נשפכים וניתוח לב פתוח לפני המצלמות.
מה שעוד יפה בסרט הזה זה שיש שם הרבה מלחמות פנימיות בין האנשים.

הסרט הזה מומלץ, ואני אפילו אוותר על תקציר ועל בדיחות כדי שתראו לבד.