רובוטים.אורג

מידעונים להתחלה:

1. למקרה שקיוויתם – אז הביקורת היא לא על הסדרה הבריטית בעלת אותו השם.
   סדרת ערפדים משנת 1998, שאולי נסקור בעתיד. כי היא טובה.
2. הסרט הוא עם מילה ג’ובוביץ, וגם פה היא הרגישה צורך להתפשט ולהשאר ערומה בכמה קטעים.

בקצרה, הסיפור הוא על וירוס שגורם לאנשים לערפדות – שיניים חדות ומבצבצות ועוד כמה כוחות כמו ראיה ושמיעה חדה, הכל טוב חוץ מזה שהם גם מתים תוך 10 שנים.
מנסים למצוא תרופה (או את הפיתרון הסופי, אוי משחק המילים המופלא) ובמקביל לפקח על כל החולים כדי שלא יתערבבו באוכלוסיה הבריאה.
מחפשים נשק, ומתברר שאולי זה לא נשק אלא תרופה, או וירוס אחר, הם לא בידיוק החליטו, וחשבו שהידיעה לא תורמת הרבה לעלילה.
הנשק/רעל/תרופה הזה הוא איזה ילד שסחבו אותו בתיק גב יותר מידי זמן והוא איבד כמה יכולות בדרך.
ובזה מסתכם כל מה שאפשר לכתוב על העלילה.

הסרט מלא מכות, אקדחים וסכינים, ויחסית אין בו הרבה דם – כולם מתים בצורה מקגיוור-ית. אבל מה שהכי שווה בסרט אלו הם דווקא קטעי ההסבר בהתחלה, איך הוירוס התחיל להתפשט והאוכלוסיה הבריאה היתה צריכה אמצעי זיהוי לנגע האנושי. אז החולים התחילו להסתובב בבגדים צנועים ובכובעים שחורים. ואחרי שזיהוי בלבד לא הספיק התחילו לקבץ אותם בגטאות…

אחרי הקטע הזה, הסרט ממש נורמלי, וחוסר העלילה בכלל לא מורגש.

הדיאלוג שחוזר על עצמו הרבה בסרט:
הרע: “יש לי פה 700,000 מיליונים של חיילים, מה תעשי נגדם?”
ויולט: “אהרוג אותם!”
ובכל זאת, למרות מה שאמרתי לגבי חוסר עלילה, יש ניסיון לעשות אחת, הוא פשוט לא מצליח. אני חושבת שאקרא מעכשיו לעלילה מאולצת בשם “עליל” או אולי “עלילת שווא” גם יכול להתאים.
העליל לא החלטי בעיניין הילד מהתיק, בהתחלה הוא נשק, אח”כ מסתבר שהוא וירוס, עם עוד קצת חקירה מתגלה שהוא פשוט ילד לא שווה שהולך למות. ושוב מגיעים למפנה ומגלים שהוא שיבוט של המדען (הרע) הראשי, ואז כשהוא עומד למות הוא מצייר משהו על דף נייר וזה הקוד הסודי לפיצוח הוירוס.
עוד משהו שהעליל לא מסביר זה למה כולם כ”כ פוחדים למות – הרי חצי מהדמויות שבו לחיים אחרי מוות כל חצי שעה בסרט (ז”א הילד לא באמת מת, כמה חבל). בכלל העולם העתידני שלהם הוא כ”כ מפותח, חוקי הפיזיקה שם הם לגמרי לא כמו אצלנו, כוח המשיכה למשל כנראה נגמר באיזשהו שלב, אז הם לא זכו לראות אותו בפעולה. ספיידרמן לא היה מצליח לעשות את כל מה שהיא עושה שם עם האופנוע.

במשך כל הסרט היא הולכת מכות ועושה בייביסיטר לילד האוטיסט – יכלה להחזיר אותו למזוודה ממנה הוא הגיע והכל היה קל יותר. בכל סרט יש את הקטעים שזוכרים יותר, ובגללם יותר קל לצחוק על הסרט מאוחר יותר (דוגמאת המהלכים האיטיים והקריאות המוגזמות ב-300), אז באולטרה-ויולט זה בעיקר ההחלקה שעשו לפרצוף שלה במשך כל הסרט – רק שעל זה לא יעשו פרק של סאות’ פארק.

לסיכום, אם יש לכם משהו מעניין יותר לעשות – כמו לחפש הצעות מעניינות בתיקיית הספאם, אולי לא כדאי לראות את הסרט הזה. לעומת זאת, אם אתם חולים עם חום והכל – הסרט הזה יכול להיות מוצלח למדי.