רובוטים.אורג

Ghosts of Mars

סרטים על מאדים הם תמיד טובים, מאדים רכש לו מוניטין טוב כמקור לחייזרים ומוזרויות באופן כללי – כולם הרי מכירים אנשי מאדים ירוקים וקטנים. ולמרות השם המוצלח חוש העכביש שלי התחיל לדגדג כבר כשראיתי את שמות השחקנים בהתחלה: אייס קיוב ונטשה הנסטרידג’, וכבר רואים שאי אפשר לצפות לשום דבר רציני.
הסרט מתחיל מהסוף ומספר לנו את ההתחלה, אין לי בעיה עם מבנה כזה באופן כללי (כמו “החשוד המיידי” הזכור עלינו לטובה), אבל כשמישהו מתחיל לספר, ואז הסרט הוא בעצם הסיפור שלו, ואז שוב מראים את המספר, ואז חוזרים קצת אחורה בסרט – למקרה שהצופים שכחו מה קרה וצריך לחזור על דקה שתיים. זה אחד הדברים הכי טיפשיים לעשות בסרט, אפשר לחשוב שהם הרגישו שהוא קצר מידי וניסו להאריך אותו בצורה כזו.
מי שראה Pitch Black מכיר את הקטע עם הפושע שבעצם מחלץ את כולם מהאויבים התורנים (רוחות רעות, יצורי אופל וסתם שודדי דרכים), אז פה זה אותו דבר – אבל עלוב יותר.
הסרט הזה הפתיע אותי לרעה, תיכננתי לראות סרט מגניב על יצורי מאדים מוזרים, ובמקום זה קיבלתי סרט זומבים שלא סגור על עצמו.
לסיכום, אם בא לכם לראות סרט על קבוצות אנשים בכוכבים אחרים, שצריכים להלחם נגד רוע מסוג שהם לא פגשו עד עכשיו, ועוד עם פושע מסוכן, תראו כבר Pitch Black. ממש כל האלמנטים של הסרט הזה, רק לא כזה עלוב, ובנוסף יש שם את וין דיזל, ובלי לראות אף סרט שלו קשה לצחוק עליו אח”כ.

The Mist

סרט ע”פ סיפור של סטיבן קינג. אחרי ילדי התירס ואנשי החתול לא באתי עם ציפיות גבוהות מידי, וכמו הסרט הקודם, גם הסרט הזה הפתיע אותי, לשם שינוי לטובה.
מצד אחד הסרט הוא כמו סרט שנות ה-80 שמח כזה, בניגוד לסרטים חדשים, בהם כל הדמויות, אפילו השמנה הפיסחת הם סופר חיילים, שגם מבינים מיד מה קורה ומה לא בסדר, והסרטים עוברים למצב מלחמה די מהר. בסרט הזה הם צריכים לגלות מה לא בסדר, וזה קורה לאט – שזה נחמד. מצד שני, לא הגזימו כאן עם דם מלאכותי וגומי, וזה ממש סרט לכל המשפחה מהבחינה הזו – אין כאן קרביים נשפכים וניתוח לב פתוח לפני המצלמות.
מה שעוד יפה בסרט הזה זה שיש שם הרבה מלחמות פנימיות בין האנשים.

הסרט הזה מומלץ, ואני אפילו אוותר על תקציר ועל בדיחות כדי שתראו לבד.