לספריו של פיליפ ק דיק יש כמה מאפיינים שהופכים אותו לסופר מתאים לכל זמן ולכל אדם:
1. מגוון רחב של נושאים
2. הספרים לא ארוכים, אז אין שום התחייבות
3. הציפיה למשהו לא שגרתי – למרות שבחלק מהספרים אין הפתעה, וגם זה מפתיע, ולרוב עדין מוזר
מצד שני, כשאני עושה לעצמי רשימות של הספרים שאני הכי אוהבת (או לפחות אלה שאני זוכרת), הספרים שלו אף פעם לא שם; מה שהופך אותו לקריאת פילר.
העלילה הזויה קצת ולא תמיד מעניינת (למי איכפת מכדרות?) אבל העולם המתואר בספר הוא בידיוק מה שהיתי מצפה מפיליפ ק דיק. זה נורא. Flow my tears, the policeman said הוא ספר על הווה דיסטופי בו כל משאלות ליבה של איילת שקד התגשמו ואנשים חיים במדינת משטרה. זה לא שהכל ורוד, קיימת התנגדות לרעיון של מדינת משטרה, בעיקר מכיוון ההשכלה הגבוהה – מה שהיה בעבר קמפוסים של אונברסיטאות נהפכו לקיבוצים מחתרתיים (ותת-קרקעיים) להתנגדות, וסטודנטים הם הדוגמא לשפל המין האנושי, שצריך לתפוס ולשלוח למחנות עבודה בכפייה. פדופיליה, לעומת זאת, זה אחלה.
אחד הגיבורים בספר מסכם את העולם כך: ברגע שהבחינו בך במשטרה, לא משנה אם לא עשית כלום, כבר ימצאו משהו.
משנתו של הגיבור השני היא שאין קארמה קוסמית: לא מקבלים נקודות על זה שעוזרים לזקנות לחצות את הכביש, לא מובטח שום תגמול – לטוב או לרע. ולכן, אין סיבה להתייסר ולחשוב שהדבר הרע שקורה כעת הוא תגמול על משהו בעבר – הכל שטויות.
אני מוכנה לחזור לספרים אמיתיים!
ציון: 4.3999999999999995
ספויילרים מכאן כל הדרך למטה
הגיבור הוא זמר פופולרי ובעל תוכנית בידור, באמת כוכב-על, אבל באופן שלא מוסבר כלל, מוצא את עצמו באותו עולם בידיוק עם שינוי קטן: הוא לא קיים, אף אחד לא מכיר אותו, לא המוזיקה שלו ולא התוכנית שלו קיימים.
בגלל שהעולם לא השתנה, הוא יודע שהדבר הראשון שהוא צריך הוא סט חדש של תעודות זיהוי וכדומה, אחרת הוא מיד יתפס באחת מעמדות המשטרה הרבות וישלחו אותו למחנה עבודה בכפיה כמו את כל הסטודנטים הרעבים.
הוא מוצא מישהי שתזייף לו את התעודות, אבל היא בעצמה עובדת עם המשטרה, כך שהמשטרה כבר על עיקבותיו.
אחרי לילה במעצר, פוגשת-חוטפת אותו אליס, הלא היא אחות של הגנרל במשטרה, וכנראה היחידה בעולם שחיה חיים חופשיים כי כל סטיותייה מייד מנוקות ע”י מישהו גבוה במשטרה. היא מספרת לגיבור שלא רק שהיא יודעת מי הוא, היא מעריצה ויש לה דיסקים שלו. <הוא אמיתי! הוא לא מדמיין!> אבל זמן קצר לאחר מכן אליס מתה מסם חדש והגיבור נבהל ובורח.
המשטרה מתחילה לחקור את המוות של אליס, ובשביל אחיה הגנרל יהיה יותר נוח שזה יהיה רצח ולא התאבדות או צריכת יתר, ויש אפילו רוצח מתאים שאפשר להפליל.
בשלב הזה, הגיבור מבין שהיחס אליו מתחיל להשתנות, והוא חזר להיות סלבריטי מוכר בעולם.
בינתיים במשטרה הבינו את מה שקרה: אליס ניסתה סם חדש שהמשטרה מפתחת שגורם לאנשים להכניס את עצמם לסופר-פוזיציה של העולם ומה שהם חולמים שהעולם יהיה, אבל גם גורר אחריו את הסביבה. כולם היו בחזיונות הטריפ של אליס שהפסיק ברגע שהיא מתה. ההסבר המשכנע לא מספיק לגנרל, והם עדין הולכים להפיל את הרצח של אליס על הגיבור.
כאן בערך נגמר הספר.
יש בסוף סיכומון קטן של מה קרה לאורך 150 השנים הבאות, ולדעתי הוא הורס יותר ממה שהוא מוסיף:
הסטודנטים הסגירו עצמם למחנות העבודה בכפיה
המשטרה קרסה תחת העומס של עצמה, כי אחרי מאות שנים של בירוקרטיה, אף אחד לא האמין שהם יצליחו לעשות משהו, אז נעלם כוח ההרתעה שלהם.
עוד כמה דברים קטנים הנוגעים לחיהם של אנשים ספציפיים: הגנרל, הגיבור, וכו
הראשון ממש מטופש לדעתי – לרעוב ולהלחם שנים ואז פיתאום ללכת ברצון למחנות הרעבה וניסויים בסמים חדשים וכו? נו באמת.
השני גם לא הגיוני, ואני אצטט את האינטרנט כאן: חוק הברזל של הבירוקרטיה קובע שהחלק הבירוקרטי בכל אירגון, שמטרתו לשמור על האירגון תמיד יתחזק על חשבון החלקים האחרים.
אז להגיד שהמשטרה איבדה מכוחה בגלל בירוקרטיה נשמע לא סביר.
זה היה קצר, אז אני לא חושבת שזה היה בזבוז זמן, אבל הסיום-סיכומון מבאס
בגלל שאין לי הרבה זמן לקרוא, ואני צריכה לבחור בין לקרוא ספרי המבורגר ללקרוא בהברות ספרים אמיתיים, בחרתי בסוג הראשון – לפחות אוכל להגיד שגמרתי ספר.
אז מה הם ספרי המבורגר? (העתקתי מרדיט) ספרים מהנים סה”כ, וממלאים את צורך הקריאה, אבל זה ברור שלא קוראים כאן ספרות מופת. הלא זוהי ספרות זולה.
דרזדן פיילס זו סדרת ספרים שיצאה אחרה”פ [1], ומספרת על הארי דרזדן, בלש ומכשף בשיקגו, ואפשר למצוא אותו בספר הטלפון! התוכנית היא לעזור למשטרה (כיועץ לעיניינו מוזרויות, בתשלום) ולעבוד באופן פרטי על חפצים נעלמים ושאר שטויות. בפועל יש ערפדים רצחניים, שדים חזקים ורצחניים ומכשפים שחורים ורצחניים, וגם מכשפים טובים (ולא חכמים מידי) ורצחניים. יש הרבה כוונות לרצח – בגלל זה קראתי.
הספרים לא טובים. אלה ספרי המבורגר זול, של תחנת דלק, שקונים כשאין משהו אחר. היתרון כמובן הוא פשוט: זה יותר טוב מויינט, וזה עוזר להגדיל את מספר הספרים שגמרתי לקרוא (אפשר לגמור ספר ביום).
יש 2 בעיות עיקריות: כתיבה ועלילה.
הספר כתוב בימינו, ומתייחס לימינו (כולל טלפונים סלולריים) אבל עדין מדבר על ספר טלפונים וטלפון ציבורי עם מטבעות. לקרוא משהו שמנסה להלביש את שנות ה-80 על זמננו נשמע לא הגיוני רוב הזמן.
הוא ממשיך עם תקופת דיק טרייסי גם באופן שהעולם מתואר – חצי מהטקסט הוא תיאור השיער והשפתיים של כל בחורות המשנה (וכולן מאוד יפות). החצי השני של הטקסט הוא תיאור בגוף ראשון כמה רע ופתטי הגיבור, אבל הוא יודע שהוא בעצם כוכב עליון ויותר חכם ומאומן מהאחרים. נו באמת, תנוח.
הבעיה היותר מבאסת היא שעם כל כוונות הרצח נגד דרזדן אין שום מתח: לא בהתחלה כשהעלילה נפרשת, ולא באמצע, כשהעלילה אמורה להסתעף ויש יותר יצורים עם כוונות זדון, ולא בסוף, בקרב הסופי. כי בכל שלב ובכל מצב, הוא יכול להפליץ (ממש כך) כישוף יש מאין שיתאים למצב ויציל אותו.
היו כמה ט’רדים ב-comicvine לגבי מי מנצח בקרוב בין ויצ’ר לדרזדן (היו כמה סייגים וסיבובים), אבל זה קל: ברור שדרזדן, כי כשהוא מפחד מספיק או עומד למות זה נותן לו את האנגריה הנדרשת להיות כל-יכול ואל-מנוצח.
עברתי מטלויזיה בינינות לספרות בינונית. כמה עוד אפשר להדרדר?
העיקר שכבר בתחילת השנה גמרתי יותר מספר אחד! הידד!
בחודש האחרון נסעתי באוטובוס כ”כ הרבה שעות – מספיק בשביל לגמור את כל רפרטואר האנימה של נטפליקס (לפחות את מה ששווה לראות).
ראיתי את העונה הראשונה של Black Lagoon, סדרת אנימה עם אזהרת צפיה של 16+ בגלל אלימות – זו הסיבה האמיתית שהתחלתי לראות את זה.
אם היתי מרשעת, היתי מספרת שזה סיפור על צוות בספינה, שמבצעים משימות ולפעמים מסתבכים קצת. אבל אז היתם חושבים שזה Cowboy Bebop ומוסיפים את הסדרה לרשימת “לא לראות לעולם”.
אז כן, זו סדרה על “חברת משלוחים” על סירה. מה שהם משנעים והלקוחות אותם הם משרתים לא תמיד נמצאים בצד הנכון של החוק, אבל זו לא בעיה גדולה, כי גם הגיבורים לא לגמרי שם, ואם הם היו שם, אז היו הרבה פחות כדורים באויר והרבה פחות לכתוב עליו.
הסדרה, אחרי הפרק הראשון, היא סדרת עבודות של הצוות, ואין עלילת רקע יחידה שמתגלה ומתפתחת במהלך הסדרה, אבל כל משימה מראה קבוצה אחרת של פושעים/שודדים, וקצת על איך כולם קשורים.
-הכי טוב היה ה rip-off church, בכיתי מצחוק כל פעם שאמרו את השם.
הסיבה העיקרית לראות את הסדרה היא בשביל האקשן – עפים שם אלפי כדורים לפרק. מאוד מכובד במדד האתר הזה. עלילות הפרקים (ז”א העבודה לבצע) גם הן לא רעות, והבוסים והאוייבים שם מעניינים. בגלל הדיבוב האמריקאי הטוב, יש שם הרבה בדיחות קטנות. הדיבוב האמריקאי באופן כללי ממש טוב, וגם שיר הפתיחה טוב – כל מה שקשור לסאונד היה טוב בסדרה והצליח להעפיל על צווחות הילדים באוטבוסים בחנוכה.
במהלך החנוכה נסעתי הרבה באוטובוסים, והיה לי צורך עז במשהו שימסך את רעש הילדים, ההורים, והבייבי שארקים הצווחים. שמרתי את ההורדות בנטפליקס במקסימום ככל האפשר וכך שרדתי את החג.
בקצרה, מה ראיתי בחנוכה באוטובוסים:
Fullmetal Alchemist: Brotherhood סוף סוף גמרתי את זה, אחרי הפסקה בת כמה שנים
Black Lagoon – ראיתי את העונה הראשונה. רואים את זה בשביל האלימות. מומלץ
Saint Seiya – זו אחלה סדרה, הרגשת שנות ה-80 עם אלימות מודרנית.
זה לא ה Knights of the Zodiac החדש ממש – תלת מימד מוזר וגרוע מאוד.
Seis Manos – ניסיון של נטפליקס לעשות אנימה היספני. זה לא טוב
Mob 100% – איבדתי את זה בנטפליקס וזה חזר! איזה כיף! קצר, מהיר ומצחיק
Rick and Morty – זה טווב! ראיתי רק את העונה הראשונה בינתיים
BoJack Horseman – מאוד משעמם, על סוס שמתייסר מייסוריו
