רובוטים.אורג

כאן ממש השקעתי! אם יש משהו שהקדשתי לו הרבה זמן ומאמץ בתקופת הקורונה בבית זה ללא ספק כל האנימה שבחרתי בקפידה וראיתי בעיקביות. זה היה בציר סדרות כ”כ משובח, כל מה שראיתי היה מצויין.
זה יהיה פוסט ראשון מתוך 2 על כל סדרות האנימציה שראיתי, וזה ספציפית על אנימה, והפוסט הבא על Donghua – אנימציה סינית.

הסדרות בהן צפיתי עד הסוף קודם, ואח”כ הדברים שהפסקתי לראות
One Punch Man
Parasyte – the maxim
Soma
Sword Art Online (השנאה)
Castelvania (השיעמום)

One Punch Man

סייטמה (Saitama) הוא סה”כ בחור רגיל שהלך להיות גיבור-על בשביל הכיף. ובמקרה יצא שהוא גיבול-העל הכי שווה בעולם, כי הוא הורג כל נבל וכל מפלצת באגרוף אחד בלבד.
יש מפלצות שמאיימות על האנשים בכדור הארץ, וצריך להלחם בהן בשביל למנוע נזק והרס, הבעיה היא שזה קצת משעמם את סייטמה כשכל הקרבות נגמרים אחרי אגרוף אחד, ומה עוד שהוא עושה את הכל בהתנדבות ולא מקבל על זה תשלום!!

אני מאוד ממליצה לראות לפחות את הפרק הראשון. זה היה פרק ראשון מצויין לסדרה, רואים איך סייטמה הופך לגיבור על, ואת המפלצות המצחיקות כ”כ שרציתי לבכות, ועוד הרבה דברים מבדרים.

בעונה הראשונה, שזמינה עכשיו בנטפליקס, יש 12 פרקים.

Parasyte – the maxim

המתחרה העיקרי על הסדרה האהובה עלי ביותר השנה.
מבוסס על מנגה מתחילת שנות ה-90 (שלא קראתי), והאנימה עשוי יפה וכנראה בגלל שניסו לעשות את זה יותר קרוב בזמנים לשנות ה-90/משהו שנראה ישן קצת, הדמויות לא נראות מודרניות (זה לא Bleach, אין שיער בצבעים מוזרים וכאלה), כולם חמודים כאלה בהתחלה, ואז ה-intense killing intent מגיע.

יצורים מסתוריים מגיעים לכדה”א ומנסים להשתלט על אנשים ע”י זה שהם מתמזגים עם המוח שלהם. לפעמים התהליך נכשל מסיבות פרקטיות או אחרות, והם נאלצים להתמזג עם חלקי גוף אחרים – למשל יד, כמו לגיבור בסדרה.
היצורים מנסים להבין מה המטרה שלהם בעולם, וזה, כמובן, כולל להרוג הרבה אנשים בדרך כי עכשיו הם הטורף הכי גדול ולאכול זה חלק מהשרדות המין. הפרזיטים מתחילים להבין שיש עוד כמוהם ומתחילים להתארגן בשביל לנהל את הקיום שלהם בכדה”א. הגיבור הוא תלמיד ביה”ס, שגם לומד על העולם של הפרזיטים בגלל היד המדברת החדשה שלו.
מה שמקדם את העלילה בהתחלה הם כמה צירופי מקרים ואחרי זה כל הבלגן כבר בתנועה, והחיים של הגיבור והאנושות והחיים החדשים של הייצורים נמצאים בניגוד אינטרסים.

הסדרה מצויונת. זה השילוב של אלימות עם כלי נשק מוזרים וסיפור מעניין שמתקדם באופן שמרגיש מאוד אמיתי; מי טורף האלפא, ואיך מקדמין את המין הפרזיטי והאנושי קדימה? אולי כי הסדרה מקיפה תקופת זמן של שנתיים בערך, אז הרבה דברים קורים אבל זה לא מזורז ולא הגיוני כמו בסרטי הקונג-פו שאני אוהבת. הקרבות באמת משו משו – איך שהיצורים מתמזגים עם אנשים והופכים אותם למכונות הרג עם אינסטינקטים של חתול-על. בהנחה שמקבלים ייצורים מסתוריים כאלה, הסדרה מרגישה מאוד ריאליסטית (לרוב).

ספירת הגופות היא גבוהה, אז כנראה שזה NSFW, למרות שנראה לי שזו אלימות סטנדרטית לטלויזיה בימינו.

Shokugeki no Soma

האא, ובכן, מאוחר מידי להתנצל, אז ראיתי את סומה, שנקרא באנגלית Food Wars וזו סדרה על ביה”ס בישול עם תחרויות. באמת.
התחלתי לראות את זה כי אחד החברים שלי אמר לי שהוא רואה את זה כשהוא רעב והסתקרנתי קצת, כי מה פיתאום סדרה על ילדים מבשלים? ועוד כתחרות ביה”ס? ועוד יש לזה מיליון עונות? פקפקתי קצת.

התחלתי לראות את זה כי זה נשמע מוזר, והמשכתי לראות כי זה היה מאוד נחמד בתור משהו שמנתגן ברקע בזמן שעושים דברים אחרים.
אז ברור שזה לא האנימה או אפילו הסגנון האהוב עלי, ואני לא הולכת לראות את העונה החדשה אבל זה היה צבעוני ויפה ברקע. ומוזר במובן של “ואו, יפנים…”

כדאי לציין שלמרות שזו סדרה על תלמידי חטיבה מבשלים אוכל, זה לגמרי NSFW, אז אם אתם לא רוצים מוניטין של צופי הנטיי בעבודה – תשאירו את זה לבית. איך זה אפשרי? היפנים פשוט אלופים.

רשימת השנאה

Sword Art Online
השנאה, רק מלחשוב על זה, ואני שונאת את זה יותר ככל שעובר יותר זמן. והסיבה היא שהשנאה שלי ברובה מקורה באכזבה.
התחלתי לראות את SAO עם המוווון ציפיות, רציתי שזו תהיה הסדרה שאני הכי אוהבת כי הרעיון נשמע כ”כ טוב – אנשים תקועים במשחק וחייבים להלחם ולעלות שלבים בשביל להתקדם ולחזור לעולם האמיתי.
אבל אז מגלים מהר מאוד שקיריטו (הדמות הראשית) הוא בעצם סופר-OP ולא ברור למה הוא מסתיר את זה, ועושה דברים לא הגיוניים רוב הזמן, ולא יכול למות לא משנה מי עומד נגדו, וכל הבנות אוהבות אותו כל הזמן, למה שכל זה יהיה הגיוני?

אז הפסקתי לראות אחרי פחות מחצי עונה כי זה היה לא הגיוני, וגם כי התחלתי לראות את King’s Avatar וגם שם הדמות הראשית היתה OP מאוד, אבל הוא היה חמוד, ועזר לאחרים, והיה ברור לכולם שהוא ממש חזק, הוא לא הסתיר את זה. וגם הבנות שם גם משחקות ולא פיתאום מחליטות למות בשבילו כי זה איכשהו סביר ב-SAO??

Castelvania
זה לא הלסינג. זה לא הלסינג אולטימייט, זה לא קרוב אפילו להלסינג. וזו הבעיה.
ראיתי כמה פרקים וכלום לא התקדם והשתעממתי והפסקתי. הם בילו רוב הזמן בסיפריה והתלהבו ממישהי ששיננה המון ספרים (כאילו כן, נחמד, אבל לא על שינון בנויה מערכת חינוך טובה). אז חיכיתי וחיכיתי למכות עם ערפדים שלא הגיעו.
ובכלל, זה לא באמת אנימה, זה אמריקאי

בונוס: תוכניות צפיה

God of High School
Mob 100%
Noragami
Banana Fish
Yuri On Ice!!!
Akame ga Kill!
FLCL החדש
Fate/Stay night ++
Code Geass

^ זה לא באמת יקרה כל זה

יש לי פוסט לכתוב על הסדרות שראיתי בקיץ, ויש כ”כ המון דברים חדשים (רובם בעצם ישנים כבר) שאני רוצה לראות, אז זו רק רשימה:

God of High School – ראיתי פרק ראשון. שווה!
Mob 100% – ראיתי קצת, זה מאוד מוזר והדבר הכי טוב שיש לראות עכשיו
Elfen Lied (כן, אנסה שוב, אולי הגיע הזמן)
Steins;Gate
Noragami – ראיתי 2 פרקים. חמוד.
Tokyo Ghoul
Assassination Classroom
Code Geass (הגיע הזמן גם לזה)
‏Fate/Stay night
Evangelion++ (The end of וכאלה)

זה כבר מיליון שעות, ויש עוד המון:
Darker than Black
Akame ga Kill!
Future Diary

אני רוצה משהו בסגנון Parasyte ו-Black Lagoon, התקדמתי ברמת האלימות, Saint Seiya חמוד אבל כבר לא מספיק

חלק 2 מסדרת “מה ראיתי בקיץ הקורונה הראשון”, אחרי שהחלק הקודם היה על סדרות טלויזיה.
ראיתי בעיקר סרטי נטפליקס, אני לא יודעת איזה סרטים חדשים אמיתיים יצאו לאחרונה – העולם קצת נדחה. אז בפוסט הזה אתאר איך נטפליקס היו יכולים להשקיע את הכספים שלהם יותר טוב מאשר הסרטים הנוכחיים (להביא לי את הכל ולוותר על הסרטים זו אפשרות אחת והיא עדיפה על מה שהם עשו).

יש שני דברים שכל סרטי נטפליקס חולקים:
– התסריט: חבורה של גיבורים יוצאים להציל מישהו ודברים מסתבכים.
– הקטל: לוקחים רעיון טוב בעל פוטנציאל ומבתרים ומרטשים עד שלא ישארו אפילו רסיסים של הרעיון הנחמד המקורי.

מתחילים:

The Old Guard
חבורה של רוצחים שכירים/מחלצים/חיילים שהם גם אלמותיים קיבלו משימה ומשהו משתבש. במשפט אחד, הסרט הזה הוא כל הקלישאות מאוסף כל סרטי איש הנצח בסרט אחד. אז עד כמה זה עושה חשק לצפות בו?
הקטל: הסרט באמת שיכנע אותי שלהיות איש הנצח זה משעמם. איך הם הצליחו? לקחו את הדמות הראשית והפכו אותה מ-badass סופר חיילת למבאסת ודיכאונית וכולה “אני אהיה גיבורה לגמרי בעצמי”, עזבי אותך, זה לא פועל ב-2020.

ּProject Power
יש כדורים (סמים לא חוקיים) שנותנים לאנשים כוחות-על זמניים. יש קנוניה שלמה לגבי איך זה מגיע לרחובות לידיים של בלגניסטים צעירים, מי מפיץ את זה וכל הבלגן של אנשים שלא יודעים להשתמש בכוחות-העל החדשים שלהם.
זה הרעיון הכי טוב בהיסטוריה. יש שם את כל מה שאני אוהבת: כוחול-על (ושיוויון הזדמנויות כי לא חייבים להוולד עם כוחות), החוקיות של כל זה היא בספק, גורמים מסתוריים עם אינטרסים והכל אפלולי וקודר. לא צריך להתאמץ פה, רק שילכו לפי העלילה שכבר כתובה בלי להמציא שום דבר חדש.
הקטל: הסרט הוא כמו הסיפור בשולי הסיפור, אבל לא באופן טוב או אומנותי. כל הדמויות הראשיות משעממות עם סיפורי רקע meh צפויים (“חטפו את הבת שלי”). וקטעי האקשן הם יותר כמו מריבת שכנים במקלט, איך הצלחתם להרוס אפילו את זה??

Extraction
אני תמיד בעד לראות קרבות עירוניים או ג’ונגלים או בהודו בין “אני החייל הכי טוב בהיסטוריה” נגד כל אירגוני הפשע המקומיים. האם יכלתי לראות את זה שעות על גבי שעות בלי הפסקה? כן, כל עוד לא נגמרת התחמושת אני אשאר דבוקה למסך, ואחרי זה אפשר גם סכינים.
אבל אז ניסו להכניס לשם עלילות ביניים מוזרות, אוף, שוב, למה להרוס משהו טוב וקל?
הקטל: הבעיה העתיקה ביותר בסרטי אקשן ואלימות – מנסים להכניס לשם עלילה והכל מתפורר, היו להם מספיק כדורים ורימונים להחזיק שעתים, וכל המוסיף גורע.

טוב, לא הכל כאן נטפליקס, ועם הסרט הבא באמת אפשר לראות עד כמה סבלתי בקיץ. לדעתי זה מכסה אותי ביום כיפור.

ג’וקר
הדבר הכי מפתיע בג’וקר החדש הוא שיש אנשים שאהבו אותו. אם אצא לצלם את עצמי עושה קניות במכולת עם הטלפון שהיה לי לפני 15 שנים אולי אגיע לאיכות הצילום ולתוכן של הסרט הזה, אבל כנראה שיצא לי מעניין יותר – במכולת יש פירות והכל חמוד.
זה סרט כלום, ואנשים התלהבו מהצילום האומנותי — חצי מהסרט הוא תמונה של תמונה בטלויזיית שפורפרת וואקום עתיקה, למה שמישהו יתלהב מזה?
סיכום: בהתחלה הוא לא היה ג’וקר, בסוף הוא היה הג’וקר בארקהם. סוף.

כדי לא להתבאס יותר מידי אחרי הרשימה הזו, הנה הדבר הכי טוב שראיתי בקיץ:

מאז תחילת הקורונה, הבידור העיקרי שלי הוא טלויזיה, וראיתי (וסבלתי) המוווון סדרות. הנה רשימה של דברים טובים (או רק בסדר) ומתחת רשימה של דברים שאני לא מתכוונת לראות עוד דקה נוספת מהם.

• Hanna – גמרתי את העונה השניה של Hanna. פחות טוב מהראשונה, אבל עדין חמוד ומעביר את הזמן, ואראה עונה נוספת אם תהיה כזו. תקציר למי שלא מכיר: יש מכות
• Umbrella Academy – גמרתי את העונה השניה! מבין כל מה שאנחנו רואים, לזה ציפיתי הכי הרבה, ואז גמרנו את כל עשרת הפרקים בשבוע (אין דחיית סיפוקים).
  אז ברור שאני אוהב כל דבר בסדרה הזאת, זה השילוב של ① יש כוחות על, ② זה חמוד ③ ויש מישור נוסף למציאות שלנו שאנשים רגילים לא מודעים אליו. ואין הרבה סדרות שיש בהן את האלמנט האחרון.
  העונה הזו פלוס-מינוס בנויה לפי ה-Dallas Arc של הקומיקס. לא קראתי את הקומיקס באדיקות, אז אין לי טענות על השינויים שנעשו, והיה משהו חשוב שלפי מה שאני זוכרת בקומיקס יודעים אותו כבר לפני, אבל בסדרה לומדים אותו רק עכשיו. ובאופן לא מתוכנן מראש (כנראה) לכולם היה יותר מידי שיער, אז זה כמעט נראה כמו פגישת זום בימינו.
• Killing Eve – התחלתי לראות כי חבר המליץ, וזה היה מאוד מבדר. ב-IMDB משום מה לא קוראים לזה קומדיה, אבל ככה אני רואה את זה, יש שם הרבה דברים מצחיקים כל הזמן (וגם רוצחים אנשים, תנאי הכרחי שאסכים לצפות).
  עונה שלישית התחילה מבאס כזה, יש מישהי חדשה שהיא מקור הבדיחות החדש שלי, וכל שאר הזמן הסדרה הזו גורמת לי לרצות אוכל קוריאני.
• Future Man – הגעתי לזה באיחור קל אחרי העולם, אבל יש מכונות זמן! וגיבורי זמן-חלל!
  בגלל שיש מסע בזמן, ובגלל שזו קומדיה לא רצינית, הם יכולים לאפס את הסדרה כל עונה, ואז הגיבורים צריכים להשתכנע מחדש שיש להם משימה והם חיילים טובים, והעתיד הבא בטוח יהיה טוב יותר מהעתיד הנוכחי!
• Warrior – סדרה היסטורית על המהגרים הסינים לסן-פרנסיסקו בסוף המאה ה-19. בערך כמו Deadwood של המערב. אני רואה את זה כי זה מאוד אלים ועשוי טוב, אבל אומרים לי שיש גם עלילה. בינתיים עונה ראשונה נגמרה והסדרה עוד לא בוטלה, מבטיח.
• Terror – סדרת אימה/דרמה ארוכה עם כמה עונות, אבל העונות לא קשורות ביניהן (משהו כמו True Detective). לא אראה את העונה הבאה, זה מין על-טבעי, חצי אימה, חצי דרמה ומאוד ארוך ומשעמם
• Happy -ראיתי כמה פרקים מהעונה השניה עכשיו. זה, אררררגגג, כמו הסרט קראנק, אם היו שם גם סמי הזיה
• Grandmaster of Demonic Cultivation – שמרתי את הכי טוב לסוף!
  זו סדרה סינית על מתלמדים וגיבורי אומניות לחימה בתקופה עתיקה (הג’אנר המקביל באירופה לסיפורי קמלוט), יש שבטים שנלחמים על שליטה, וחרבות קסומות ורוחות רעות וטליסמנים, וכל הדברים הכיפיים!
  התחלתי לראות את הסדרה הזו לאחרונה. יש 50 פרקים של 40 דקות (זה המון). לסיפור הזה יש גם סדרת אנימציה עם 23 פרקים, האנימציה היתה מצויינת והרבה יותר אכזרית מהסדרה. הסדרה גם טובה, אבל יש שם אפקטים בסגנון של ד”ר הו, מה שהופך אותה ליותר מבדרת ולא מאוד רצינית, אבל עדין בידור טוב.
  גם בסדרה וגם באנימציה אין דיבוב לאנגלית, אז ראיתי בסינית עם כתוביות. הבעיה הכי גדולה, בעיקר כשרק התחלתי את האנימציה היא שכמו בהרבה אנימה, הדמויות נראות אותו דבר וההבדלים הם בשיער ובבגדים (סקורפיון וסאב-זירו), ויש שבטים, ולכל שבט יש צבע אז צריך לזכור הרבה. בנוסף, מה שעוד יותר הקשה הוא שלכל הדמויות יש 2 ולפעמים גם 3 שמות (זה משהו סיני) אז צריך להתאמץ הרבה בהתחלה להבין על מי מדובר.
  יש גם גם קפיצות בזמן ופלשבק נורא ארוך ממש על ההתחלה, אבל זו דווקא לא היתה בעיה כי היתה כתובת של “לפני ש’ שנים”, אז אוריינטציית הזמן היתה טובה.
  בסדרה הלא-מצויירת אין בעיה של להבין על מי מדובר כי הדמויות נראות מספיק שונה.
  אני צריכה לכתוב סופט נפרד על הסדרה הזו שיקרא: “למה אני רואה 50 פרקים של פרסומת לשמפו ואביזרי שיער”

הנה רשימת ה”משעמם מדי; ארוך מידי” שלי, של סדרות שרואים בלעדי, כי לא קורה שם כלום.

• Better Call Saul
• Sneaky Pete
• Ozark
• Altered Carbon עונה שניה. מזה זה אומר אם אפילו אני לא מסכימה לראות את זה?
• Cursed – משהו שנטפליקס דוחפים מאוד, עם השחקנית מ-13 סיבות. פרק ראשון היה כבר יותר מידי

אני צריכה לעשות פוסט נפרד על אנימה (כמעט הכל חמוד ומגניב) ועל סרטים (הכל רע ולא מומלץ).