פאזלים זה לא תחביב יקר, אבל גם לא זול באופן שבו הרבה פיצ’פקעס סיניים גורמים לזה להראות. אמנם החלקים לא גדולים ולא מסובכים, אבל כדי להיות מעודכנים בכל חדשות הפאזלים צריך להשקיע זמן וכסף (שאני לא עושה, אז אני תמיד באיחור של כמה שנים).
שלושת המקורות העיקריים שלי לפאזלים הם לא מאוד מיוחדים והרביעי קטן אבל טוב:
איביי
אמזון
puzzlemaster.ca
sloyd.fi
פאזלמאסטר זו חנות יעודית לפאזלים, אז קל למצוא שם את מה שרוצים כולל פאזלים ממפגשי החלפת פאזלים כמו IPP, באמזון יש מגוון גדול של פאזלים גנריים ובאיביי יש פאזלים גנריים כמו באמזון, וגם פאזלים ממפגשים. חנות נוספת שאני בודקת וקניתי בה יותר מפעם אחת היא sloyd.fi, יש שם פאזלים מעץ ופאזלים ממתכנני פאזלים שאני אוהבת.
איזה פאזלים קונים?
נעשה את החלוקה הפשוטה של פאזלים כלליים ופאזלים בעלי שם. פאזלים כלליים הם פאזלים שקונים באמזון עם הכותרת “תכניס את כל החלקים לקופסה” בלי שם המתכנן בלי שם היצרן וכו’ זה די זול והאיכות היא בין טובה לסבירה, תלוי ביצרן ובמזל. פאזלים בעלי שם הם פאזלים שקונים גם באמזון, אבל לרוב באיביי או בפאזלמאסטר, בנוסף להוראות יש שם את שם הפאזל (הוא לא תמיד מאוד יצירתי), שם מתכנן הפאזל, שם היצרן ואם השתתף בתחרות אז באיזו שנה. כל זה הוא מידע מאוד שימושי כשמדברים עם אנשים אחרים על פאזלים וכדי להכיר מתכנני פאזלים אהובים.
אני אוהבת פאזלים בעלי שם כי אז אני מתעדכנת בפאזלים החדשים שיוצאים לקראת מפגשי החלפות פאזלים שנתיים ותחרויות, ויכולה לבחור פאזלים ממתכננים שאהבתי פאזלים שלהם בעבר, אז כשאני מקבלת פאזלים חדשים אני יודעת למה לצפות (מבחינת רמת קושי וכמות ההנאה, לא הפיתרון).
למה פאזלים הם יקרים?
לא כל הפאזלים יהיו יקרים, אבל כמו בבגדים ובשאר הדברים שמיוצרים בכמויות קטנות, פאלים בעלי שם יהיו יותר יקרים מפאזלים באותו גודל ועם אותה כמות חלקים מפאזלים כלליים.
הרבה פאזלים מעניינים נוצרים בכמויות קטנות בשביל מפגשי פאזלים, וזה יקר – 30$ בשביל כמה חתיכות פלסטיק, זה מה שמקבלים בפועל. פאזלים שמגיעים ליצרני פאזלים (כמו האתר sloyd.fi שגם מייצר פאזלים) יהיו במחיר יותר סביר, כי יצרן גדול יותר יכול להבטיח מלאי גדול יותר וקהל גדול יותר. דוגמה טובה לחברה שמייצרת פאזלים טובים ולא מאוד יקרים היא Hanayama היפנית, ואפשר לקנות אותם בנוחות באמזון, באיביי ובהרבה חנויות פאזלים אינטרנטיות (וגם בחנויות כלי כתיבה ביפן). הפאזלים שלהם הם באיכות טובה ויש להם הרבה פאזלים של מתכנני פאזלים ידועים.
אגמור בתלונה שיש לי על אמזון: קניתי באמזון כ”כ המון דברים שאני לא יכולה להגיד שאני נגד אמזון באופן גורף, אבל זה יותר בלגן מאיביי עכשיו, ויש אצלם גם הרבה חיקויים – שבפאזל זה לא משנה, המשחקיות תהיה זהה כי פאזל זה לא הייטק, ואפשר להעתיק בקלות, אבל זה מעציב אותי.
אחד הפאזלים האהובים עלי ביותר נקרא סימטריק. זה שם טוב, כמו רובוטריק.
זה פאזל של מתכנן פיני בשם Vesa Timonen, ואני אוהבת את כל הפאזלים של טימונן כי, עד עכשיו, כל אחד מהם היה קשה באופן ייחודי, ופיתרון של אחד מהם לא עזר לפתור את האחרים. והם לקחו לי הרבה זמן, בעיקר אם סופרים גם את כל הייאוש שבאמצע.
חלקים: 2
מטרה: להניח את 2 החלקים על משטח שטוח (בלי שיעלו אחד על השני) כך שהצורה תהיה סימטרית. מדובר פה על סימטריית מראה, לא סיבוב – הולכים על הפשוט.
סוג: assembly
הפאזל הזה מצויין כי יש רק 2 חלקים, והצורה שלהם די פשוטה אז הוא נראה כמו משהו שניתן לפתור מהר – אבל אחרי שמנסים קצת, מגלים שזה לא המצב! יש לי חברים שפתרו את זה רק ע”י זה ששיחקו עם החלקים קצת והצליחו להגיע לפיתרון, אבל אני לא יכולה לעשות את זה (אולי פשוט לא יכולה לדמיין תנועה וסיבוב של עצמים). לי יש דרך מובנית בה אני מנסה לפתור פאזלים, ובמקרה הזה זה פעל ופתרתי בשמחה. הפיתרון מאוד חמוד, מהסוג של cannot unsee. ההנאה מרובה.
הפאזל הזה הוצג במפגש החלפת פאזלים בין לאומי – IPP של 2013. זה מפגש שנתי של מתכנני פאזלים למטרות השווצות והחלפות. וזה המקור הכי טוב לפאזלים חדשים ומעניינים. סימטריק לא זכה בפרס בשנה שבה הוא הוצג, אבל הגיע ל-top 10, שזה חבל, כי לדעתי הלא מלומדת הוא יותר נחמד מהפאזלים שזכו.
ציון: 100% הפאזל נראה קל, אבל הוא דורש מאמץ. כיף להביא אותו לחברים ולראות איך הם עוברים מ”זה שטויות” ל-“לא לוקח ממך יותר פאזלים בחיים” ובסוף “יש עוד משהו כזה?”
פאזלים! מדור חדש באתר! אני מאוד אוהבת פאזלים, וקונה הרבה מהם, ושואלת מחברים כשיש להם, ושולחת לחברים אחרי שפתרתי ואפשר להעביר הלאה – כי לפאזלים יש 2 שלבים של כיף: 1. כשמנסים למצוא את הפיתרון לפאזל חדש 2. כשמביאים לחברים והם מבטיחים שזו הפעם האחרונה שהם יסתכלו על פאזלים (עד הפעם הבאה שיש פאזל חדש) שלב 2 הוא השלב הארוך יותר
זה יהיה מדור איטי, כי למצוא פאזלים חדשים וטובים לוקח זמן, ולקנות אותם לוקח אפילו יותר זמן.
הפאזל הראשון הוא פאזל הגבינה והעכבר. ראיתי גירסאות עם שמש, ועם קיפוד, או סתם עיגולים ופוליגונים.
זה פאזל מהסוג שנקרא בלעז 2D Packing Puzzle. זה הסוג החביב עלי, כי אני לא burr puzzles וגם לא 3D packing, ועוד לא היו לי קופסאות מנעול לפתוח, אז בינתיים, מכל מה שניסיתי זה הכי נחמד כי הם תמיד נראים מאוד פשוטים אבל הפיתרונות לא פשוטים. בפאזלים מסוג packing בד”כ יש מסגרת וצריך לסדר את כל החלקים לתוך המסגרת כך שהם לא יעלו אחד על השני ולא יעלו על המסגרת – יהיו מונחים באופן שטוח בתוך המסגרת.
הפאזל הזה הוא מסגרת מרובעת של 10*10 ס”מ, עם 5 חתיכות גבינה מחוררת שנכנסות יפה למסגרת, ויש עכבר קטן שצריך להכנס למסגרת עם כל חתיכות הגבינה. סה”כ 5 פוליגונים עם גזרות חתוכות ועיגול אחד. לקח לי בערך 30 דקות לפתור אותו. שלבי פתירת הפאזלים שלי הם:
לשחק עם החלקים ולנסות לסדר אותם בלי תוכנית. זה שלב כיפי אבל פועל רק על פאזלים קלים. אני מרוצה שזה לא פאזל ממש קל
לבחון את החלקים ולראות מה הטריק שהפאזל מנסה להסתיר/להשתמש בו אני בודקת איך החלקים מתאימים אחד לשני ואיך הם מתאימים למסגרת, ומה אפשרויות הסידור החוקיות. אחרי זה כבר הצלחתי להכניס את העכבר לגבינה!
אם לא היתי מצליחה, השלב הבא היה להתייאש ולקחת הפסקה, אבל נבדוק את זה בפאזל הבא!
את הפאזל הזה קניתי באיביי והוא מודפס, באיכות ממש טובה. לרוב פאזלים דו מימדיים כאלה, אני מצפה שיהיו חתוכים בלייזר מאקריליק (מעץ זה פחות טוב, כי <סיבות מתישהו>).
ציון: 75% החלקים כיפיים וחמודים ואפשר להביא אותו לחברים בלי לייאש אותם ליותר מידי ימים. הפיתרון לא מספק, אולי כי אני מכירה פאזלים דומים, אז רוב הכיף הגיע מחלקים יפים וצבעוניים ולא מהקושי של הפאזל
לעזאזל עם הדיונון, פוסט שני רק עליו! פשוט סוף סוף נזכרתי מה הוא מזכיר לי ואיך אפשר היה לשפר את החלקים הלא טובים בו.
המבנה של משחקי הדיונון הוא כזה:
החיים קשים והרבה אנשים נאבקים בחובות כספיים שיכולים לעלות להם בבריאותם, חייהם וכו’
נכנסים למשחק, הכל חדש ולא מוכר, לומדים את הכללים
מתרגלים למשחק, ומנסים להשיג כל יתרון אפשרי עם רמאויות קטנות שהולכות פה ושם
מציגים את האנשים שמושכים בחוטים – וזה החלק הכי עלוב, כי בתור עשירים רודפי בצע ושליטי העולם, הם היו מאוד עלובים ולא היה להם שום תפקיד
סוף המשחק
החלק הרביעי, של ה-VIP הוא מאוד חלש. אין להם שום תפקיד חוץ מלהראות שהם עשירים נהנתנים ואפילו את זה לא עושים טוב – הם יושבים כמו מסכנים באולם ספורט, גם אני יכולה להרשות לעצמי את זה. הם לא משפיעים על בניית המשחק ולא על מהלך המשחק. היה די מבאס לראות את כל הדמויות החדשות האלה, והאולם החדש של ה-VIP בשביל כלום ושום דבר.
בקומיקס Omniscient Reader’s Viewpoint, אין משחק, העולם כמו שאנחנו מכירים אותו נגמר לכולם, אז כולם “במשחק” והאנשים שתקועים ברכבת צריכים לעשות משימות ולהלחם במפלצות מים ולהשאר בחיים. אבל החיים שלהם הם משחק של מישהו אחר – של ה-VIP בעולם ההוא. וה-VIP למרות שהם לא דמויות נראות בסיפור עצמו, יכולה להיות להם השפעה גדולה על המשחק,אם יבחרו בזה – הם מהמרים על השחקנים, הם יכולים לתמוך בשחקנים (עם כסף, או ציוד או נקודות וכו’). הם לגמרי יכולים לשנות את מהלך המשחק. השחקנים יודעים על קיומם של ה-VIP ורוצים להתחבב עליהם בשביל לזכות בתמיכתם.
מבחינת השחקנים, ה-VIP הם כוח עליון. בדיונון הם לא שווים כלום אבל מקבלים הרבה זמן מסך והצגה, ב-Omniscient Reader הם מאוד משמעותיים ומשפיעים, לא מקבלים זמן מסך כלל, אבל לפעמים אנחנו לומדים מידע מסויים על הגידלדות שהולכות שם, ומה חשוב לכל גילדה (לדוג’ מישהו שיתמוך רק בשחקנים טהורי לב וישרים, או מישהו שרוצה לראות תחמנות ויתמוך בשחקנים כאותיים). המשחק עצמו מאוד קשה – כי משחקים על החיים ויש סכנות חיצוניות (מפלצות) וסכנות משאר השחקנים. ה-VIP מוסיפים עיניין כי יש ישויות שלא ראינו אותן, ואנחנו לומדים, ביחד עם השחקנים, על ההשפעה שלהם והיכולות שלהם לשנות את מהלך המשחק.
אז בקיצור, בקומיקס עשו את זה טוב יותר ואני מקווה שבעונה הבאה יעתיקו מאיפה שצריך.
