רובוטים.אורג

רובוטים אינפורמצ בע"מ
18  10 2020

אנימה בחגים, 2020

Mob 100%


אם יהיה לי זמן, מוב צריך לקבל פוסט משלו. אולי לכבוד העונה השניה שאראה בקרוב. מגיע לו פוסט כי זה הדבר הכי מופרע שראיתי לאחרונה. זה כמו Legion של האנימה.

ראיתי את סרטון הפתיחה ואת הפרק הראשון של מוב 100 ועצרתי את כל שאר הדברים שאני רואה בשביל שאוכל להמשיך לצפות במוב.
חצי מהזמן האנימציה די מעצבנת — יותר מידי סנתרי תחת (כמו בפרק הראשון של One Punch Man, כי זה מאותו היוצר), אבל בחצי השני האנימציה מטורפת, וכל מה שצריך להראות מיוחד נראה מיוחד, והדברים המוזרים נראים מוזרים, והדברים הלא חשובים נראים לא חשובים (אם יש 4 בנות, ול-3 מהן יש ראשים של ירקות — הן לא חשובות), וה”אפקטים המיוחדים” באמת נראים מיוחדים! אפילו שזו אנימציה ולרוב אין ממש “אפקטים מיוחדים” אבל הקרבות והכוחות נראים מצויין. שיהיה ברור שלא על המראה לבדו עומדת הסדרה, זו קומדיה עם כוחות על וארגון רשע, וכנופיות ביה”ס. יש הרבה מה לאהוב.
ראיתי כמה פרקים לפני החגים, ואז בערך חצי מהעונה ביום כיפור ועד סוכות כבר גמרתי את העונה הראשונה וחלטתי לעשות הפסקה קלה לפני השניה.

הדבר הכי כיף: לראות את המונה מגיע ל-100!

מוב 100 הוא כנראה לא לכל אחד, אבל אני הולכת להמליץ לכל מי שאני מכירה לצפות בזה, גם לאנשים שלא ראו אנימה מעולם מראש. זה מצחיק, יש קונפליקטים ואקשן, מוב עצמו, וכל הדמויות המשניות — כולם טובים.

Banana Fish



(האנימה יפה, אבל ראיתי רק 2 פרקים, אראה מתישהו)

עכשיו אנחנו יוצאים מהקטגוריה הרגילה שלי של מכות וגופות נערמות, כדי לעבור לקטגוריה מאוד דומה: מכות וגופות נערמות אבל הכל מאוד עצוב.
התחלתי לראות את Banana Fish כי השם נשמע מבדר והתיאור היה משהו כמו Action, Adventure. הפרק הראשון מתחיל עם קטע בו רואים חייל יורה בכל המחלקה שלו, נראה לי שבאותו הפרק או בפרק השני עוברים לפדופיליה. אחרי 2 פרקים של האנימה הבנתי שאני לא יכולה לראות כאלה דברים, זה קשה מידי, אז עברתי למנגה (לגמרי #facepalm כי זה לא הופך את הסיפור לקליל פיתאום). וקראתי בלי הפסקה עד הסוף, ואז את הסיפור שבא אחרי הסוף.
חוץ מזה שעשיתי לעצמי ספויילר לסוף ביוטיוב בלי כוונה, אני חושבת שזה לא שינה הרבה, כי בכל הפרקים יש הרגשת יאוש שמגיעה מציפיה לאכזבה לעומת ציפיה למשהו טוב, כמו בסדרות יותר משמחות.

הגיבור הראשי, אש, הוא הסופרמן של הסופרמנים, הוא יכול לברוח מבתי סוהר שמורים במיוחד, יכול לתכנן מבצעים ב-0 אמצעים נגד חבורות שכירי חרב ממומנים במיליונים של דולרים, הוא האקר מטורף (זה קומיקס משנות ה-80, אבל גם לתקופתו זה היה מרשים) וכו’. ואיכשהו, בכ”ז הסדרה הזו מצליחה להיות מעניינת כי עדין לא הכל קל ופשוט והוא לא יוצא מכל המצבים המתוארים בקלות. הסיפור מתחלק ל-2 חלקים, החלק הראשון הוא בעיקר על בננה-פיש והשני על אש והחיים הקשוחים כשכולם מנסים להרוג אותו. החלק הראשון יותר מעניין כי יש יותר מסתורין והרפתקאות, החלק השני הוא בעיקר אקשן. השיא של העלילה גם קורא בחלק הראשון, אבל משפיע על אירועים לכל האורך. זה לא אומר שהחלק השני רע או שאפשר להפסיק לקרוא באמצע — פחחח, זה דווקא בלתי אפשרי. החלק השני עדין מעניין ויש הרבה אקשן ומתח אבל תעלומת בננה-פיש כבר נפתרה, מה שנשאר זה לכל הבירוקרטיה של בגירת קצוות, ואת זה עושות הדמויות המשניות, בזמן שהדמויות הראשיות עסוקות בלהלחם על חייהן.

אם היתי יודעת מראש שזה הדבר הכי עצוב שאראה ואקרא השנה – אולי היתי מוותרת מראש, אבל קראתי וזה היה טוב. וזה עדין קומיקס (ואנימה) אז יש שם קטעים באמצע עם פרצופים מטופשים ועיניים גדולות כרגיל באנימה ובמנגה. מצד אחד זה חמוד ונותן קצת הפוגה מהאינטנסיביות של עלילה הראשית, מצד שני הופך את הכל ליותר עצוב – כי אוהבים את הדמויות יותר.

Yuri on Ice!!!


יורי היה האנימה הכי פופולרי בעולם בשנה בה הוא יצא כי האנימציה יפה והכל אבל הסיבה האמיתית היא שזה בגלל שיורי וויקטור, 2 הגיבורים בסדרה, התנשקו. וזה אנימה ספורט, לא איזה Slice of life, אז זה אפילו לא היה הסיפור הראשי.

צפיתי ביורי אחרי שגמרתי את דג-בננה, ביורי אין חשש תמידי שהכל יהיה ממש רע וכולם ימותו והעולם יגמר, אז זה היה מאוד מרגיע.
זו סדרה שעוקבת אחרי יורי (הוא יורי יפני, לא יורי רוסי) והמאמן החדש שלו, ויקטור (הוא כן רוסי) במהלך עונה אחת של תחרות החלקה על הקרח. חצי מהעלילה זה על איך יורי משתפר בתור ספורטאי בדרך ל-Grand Prix Finals, והחלק השני זה על הרומנטיקה בין יורי וויקטור וכל המתחרים האחרים בתחרות – וכולם מכירים את כולם כי הם תמיד נפגשים בתחרויות, או מתעמלים ביחד.
אז לא הסגנון שלי – אין חרבות, בכלל אין שום כלי נשק. אף אחד לא מת ולא היה חשש שימות במהלך הסדרה. אבל זו היתה הקלה גדולה אחרי דג-בננה.
זה אנימה ספורט הראשון שראיתי, אם לא סופרים את שינגקי נו סומה (האם תחרות אוכל זה ספורט?) ולמרות שזה היה חמוד, זה לא גרם לי לרצות לבדוק עוד סדרות בקטגוריה – אז לא תהיה באתר ביקורת על Haikiyuu. שנה הבאה תהיה עונה שניה, האם אני אראה? יש סיכוי, אני כבר invested.

האנימציה מאוד יפה, זה מעניין ודי מודרני איך שחלק מהסיפור והמידע הוא מזה שהדמויות בודקות את האינסטגרם והתמונות אחד של השני. ויש שם פירז’קי! ועכשיו גם אני חולמת על פירז’קי במילוי קטסו-דון!

הרשימה הרעה

Elfen Lied
זה אנימה משנת 2004 וזה לא הזדקן טוב, ואני מנחשת שאפילו ב-2004 זה לא נראה טוב. האנימה נראה ממש מיושן: העיניים של הדמויות בגודל של חצי ראש וזה מאוד מעצבן, הכל נורא נורא איטי. צריך לראות את זה במהירות x2 בשביל קצב צפיה סביר. ואו, כ”כ רע.
וכל זה עוד בלי להזכיר את העלילה המשעממת.

מישהי לא אנושית עם כוחות התקפה טלפטיים ברחה ממכון מחקר. ואיבדה את הזכרון (או מין פיצול אישיות) ועכשיו היא מתנהגת כמו תינוקת ולרוב מסתובבת ערומה עם 2 הדמויות הראשיות האחרות, סטודנטים באוניברסיטה לנכשלים.
האם שווה לראת את זה בשביל הסיפור? לא
האם שווה לראות את זה בשביל האלימות? לא מספיק, כל פרק של Parasyte יותר טוב מכל הסדרה הזו
האם שווה לראות בשביל האנימציה? הכי מכוער בהיסטוריה
האם הסיפור כולו רציני ומעלה תהיות על חיים היקום וכל השאר? לא.

יש שם מישהו עם גפיים תותבות, יורה במישהי עם גפיים תותבות ומתפלא איך זה שלא כואב לה והיא לא מדממת. איכשהו מכל הדברים זה הקטע שנראה לי הכי טיפשי והכי מצחיק.


תגובתך




« »