רובוטים.אורג

רובוטים אינפורמצ בע"מ
09 2022

אל תסתכל בקנקן – גרסת שיר הפתיחה

הנה סדרת אקשן, מפלצות, כוחות על והרבה ספורט וריצה!

לפחות כך זה נראה לפי שיר הפתיחה הקוריאני לסדרה Yakitate!! Japan, אבל בעצם זה אנימה על אפיית לחם.

מתישהו אכתוב על כל אנימה הספורט שראיתי (יורי ויקיטאטה יפן), ושם גם אסביר למה אפיית לחם זה אנימה ספורט.
בכל מקרה, זו סדרה מצחיקה שהעבירה לי טוב את תקופת הסגרים הראשונים של הקורונה.


19  08 2022

מסע הצלב הקדוש שלי בפייסבוק, רק חבל שלאתאיסטים אין כאלה

זה יהיה פוסט בהמשכים, כי יש המשכים, והכל מטומטם.

הרקע

יש לי חשבון פייסבוק. הוא די כיפי אבל גם די מטונף. לאחרונה התחלתי לקבל פרסומות של אוספי ספרים, שברור לכל שאלה ספרים שמישהו הוריד, ארז בזיפ ועכשיו מוכר. ואני לא אתמם, גם אני קוראת ספרים שאני מוצאת באופן קסום באינטרנט, אבל אני לא נבלה מספיק בשביל למכור אותם!

מערכה ראשונה

הכי פשוט זה להתלונן על הפירסומת עצמה, לוחצים על ה “…” בפינה ועושים Report Ad כדי לקבל מיליון אפשרויות עליהן אפשר להתלונן

מה שפייסבוק עושים פה הוא מאוד חכם, אני צריכה להשקיע מזמני ולחשוב מה הקטגוריה הכי מתאימה להתלונן על הפרסומת הזו.
האם זו הטעייה? כן.
האם זה מעליב אותי? די.
האם הם מתחזים למישהו אחר? ליוצרים המקוריים ולבעלי הזכויות של מה שהם מוכרים.
האם זה תוכן אסור? גניבה – היתי רוצה שזה יהיה תוכן אסור. וכו’.

הגאוניות של פייסבוק פה היא שלא משנה על מה לוחצים, לא קורה כלום. ואז אני יכולה לחשוב שזה באשמתי, שלא בחרתי את הקטגוריה הכי מתאימה.

מערכה שניה

רציתי להיות אזרחית רשת טובה ובכ”ז לדווח על הפרסומות האלה. אם דיווח פירסומת בודדת בפייסבוק הוא לא שימושי, מה שצריך זה לדווח לפייסבוק על העמוד המפרסם. הלכתי לעמוד, עשיתי את ה-Report Page, קיבלתי דיאלוג ארוך שניסיתי לקרוא כמיטב יכלתי ובחרתי דברים, עוד דיאלוג ארוך, ובסוף אמרו לי ללכת למות

ואז החלטתי לדווח על קיניין רוחני! הרי זה משהו שהאמריקאים אוהבים — יוטיוב וטוויצ’ מלאים בקברים של ערוצים שהתלוננו עליהם על קיניין רוחני. תוכנית עם 100% סיכויי הצלחה

במציאות זו תוכנית עם 0% סיכוי הצלחה, ופוטנציאל ביזבוז זמן אינסופי. כשמנסים לדווח על קיניין רוחני, פייסבוק מראים מסך שנראה כאילו שמשהו דווח, אבל זה רק טקסט שלא אומר כלום ושולח ל-Help Center שזה בלגן ענקי של טקסט ולינקים. בסוף, חבר שמבין עיניין אמר לי שאני לא יכולה לדווח עם קיניין רוחני אם הוא לא שלי, ואם הוא שלי אז זו מסכת יסורים להוכיח את זה. אז קיניין רוחני בפייסבוק — פחחח, שיכחו מזה!

מערכה שלישית

דיווחתי על העמוד כ spam/scam. היה קשה למצוא את הסעיף הנכון, כי יש דוגמאות מאוד ספציפיות שם מה נחשב תחת כל קטגוריה, אבל נניח scam זה נכון. קיבלתי תגובה אחרי יומיים שאומרת לי “פחחחח, מה את רוצה” (ניסחתי מחדש, כי הם כתבו את אותו הדבר ב-3 פיסקאות). ומציעים לי דרכים להחביא את הפוסט ממני, כדי שנפשי הרכה לא תיחשף לזוועות האלה.
כאן נשברו כל האמונות שלי במערכות הדיווח.

מערכה רביעית

בגלל שהלכתי לכמה עמודים לדווח עליהם, אז ממש נכנסתי לעמוד, לא רק גללתי מעל זה בפיד הזבל האינסופי שלי, אז בפייסבוק זה נרשם בתור הבעת התעניינות שלי בתוכן מהסוג הזה, ועכשיו כל הפיד שלי, שהיה זבל כללי, הפך להיות זבל מאוד ספציפי – הצעות לרכישת ספרים גנובים. אני בוכה מצחוק וצוחקת מעצב עכשיו.

מערכה אחרונה

השומרוני הטוב שאני, הלכתי לאחד השירותים שאת הספרים שלהם מעתקים ומוכרים וניסיתי לכתוב להם שמוכרים את הספרים שלהם כדי שהם, בתור בעלי הקיניין יורידו את הפוסטים. אבל אי אפשר היה לעשות Contact Us – נכשלתי בקפצ’ה

No good deed goes unpunished


07 2022

ספרים 2022

היה חשש קטן שלא אצליח יותר לעולם לקרוא ספר מההתחלה עד הסוף, אבל זה התברר כלא נכון, למרות שזה הרבה יותר קשה ממה שזכרתי; לעשות משהו (שהוא לא גלילה אינסופית) במשך יותר מ-20 דקות דורש הרבה מאמץ, מעבר למאמץ של הפעולה עצמה.

זו רשימה של הספרים שקראתי או שמעתי השנה, זה נטול ספויילרים אבל עם תלונות.

  • Children of Time
  • The Fold
  • Project Hail Mary
  • Spin
  • Stories of Your Life and Others
  • Ready Player Two
  • Paradox Bound

Children of Time התחלתי לקרוא אותו שנה שעברה אבל אני חושבת שגמרתי בתחילת השנה, אז זה נכנס לרשימה הזו. אחרי שקראתי את A Case of Conscience חיפשתי עוד ספרי חייזרים ואבולוציה מואצת, וזה היה בראש הרשימה, אבל הוא חיכה לי כמה שנים עד שהתחלתי לקרוא. לקח הרבה זמן להכנס לזה, גם מבחינת איך שזה מסופר וגם זה שיש 2 ציוויליזציות לעקוב אחריהן ודברים משתנים מהר. סה”כ אני מאוד מרוצה, קיבלתי את מה שרציתי מבחינת ציוויליזציית חייזרים, וגם המחשוב שם 👌👌

The Fold זה הספר הראשון שאני קוראת של פיטר קליינס. ולקחתי אותו כי איכשהו זה נכנס בין כל הספרים האחרים שהיו לי כבר ברשימה עם שמות מאווד דומים. לא היה לי שום מידע לגבי הסופר או הספר או התוכן. וחוץ מ-Children of Time, בינתיים זה הספר האהוב עלי מבין כל מה שקראתי השנה. הוא קל לקריאה, הסיפור חמוד, דברים הולכים מאוד בסדר עד שהם נהיים מאוד לא בסדר.

Project Hail Mary התחלתי את Project Hail Mary מיד אחרי שגמרתי לקרוא את The Fold, אז זה כאילו שעברתי עם אותה הדמות מהרפתקאה אחת לבאה. זה ספר שמעביר את הזמן טוב, הוא חמוד לקריאה, מבדר, אבל עד כמה שנוקפים לזכות וייר את זה שהוא כותב מד”ב רציני בלי המצאות מופרכות מידי, אז כאן הבעיה שלי היא בעיקר עם הדמות הראשית, שהיתי צריכה להתעלם מהרבה “נו באמת, אין סיכוי” שאמרתי לעצמי בראש. זה עבר יותר טוב דווקא בגלל שקראתי את The Fold לפני זה, והדמויות הראשיות של שני הספרים קצת התאחדו אצלי, אז זה דווקא שיפור את סבירות הסיפור בשבילי.

Spin איזה שיעמום הספר הזה. בעולם שלהם, בלילה בהיר אחד נעלמו כל הכוכבים שבשמיים וגם השמש והירח — הכל. אז יש המון מה לחקור, אבל הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אחד הגיבורים שרוב הזמן מדבר על אהבתו הנכזבת לאחות של חבר שלו. למי איכפת, יאללה יאללה, ספר מה קרה לכוכבים כבר!
לא נהנתי, היה די מבאס, הזכיר לי את איך שקראתי את Game of Thrones, כשניסיתי לקפוץ לחלקים הטובים מבין כל הטקסט הארוך הזה

Stories of Your Life and Others אספות סיפורית קצרים. זנחתי אחרי הסיפור השני. שני הראשונים היו מבאסים במיוחד. ואחרי הספר הקודם שקראתי לא היתה לי סבלנות להתבאס ולהשתעמם רק כי הוא קיבל ציון גבוה בביקורות באינטרנט

Ready Player Two זה הספר הכי גרוע שקראתי השנה, ובכלל בכמה שנים האחרונות. אין דבר אחד טוב בספר הזה. הוא התחיל עם הגיבור מתבכיין על מר גורלו ומנצל את כוחות ה-su שלו, ואח”כ תזכורות והסברים על “כך פועל מין ב-vr” כאילו שהמישים בני 15 שלא יודעים מה זה אינטנרט יקראו את הספר הזה. ואז שוב מגיעים לניצול הכוח כמנהלי המערכת וסיכון המשתמשים ללא ידיעתם. פרטיות, ולפחות איזשהו code of conduct – זה רחוק מהספר הזה והלאה. בתור תחליף לעלילה יש הקראה של בסיס הנתונים של imdb, עם שמות סרטים, שחקנים ומידע איזוטרי לא מעניין. אבל כל האמצע של הספר הוא לא גרוע כמו הסוף, אני לא מכירה שום ספר או סדרה אחרים בהם הסוף כ”כ מנוגד לכל מה שקרה בעלילה (אם אפשר לקרוא לזה כך). לא באמת היו עורכים, אז אף אחד לא קרא את מה שהלך שם, וזו התוצאה.

Paradox Bound הספר השני שאני קוראת של פיטר קליינס, והוא נחמד אבל לא טוב כמו The Fold. אני מאוד אוהבת את ה-premise של הספר, מה שאני לא אוהבת זה שהגיבור יודע יותר טוב מאחרים איך לפתור את הבעיה המרכזית של הסיפור למרות שלא נראה שיש לו יותר ידע או תכונות אחרות שגורמים לו להיות יותר טוב בפיתרון הבעיה. זו המקבילה של להפוך לפרופסור לפילוסופיה תוך שבוע ולהתעמת עם ולנצח מדענים שעבדנו שנים. זה לא הגיוני. אבל כל השאר טוב והסיפור חמוד

רשימת קריאה

תוכניות הקריאה הבאות שלי

  • Piranesi
  • This is how You Lose the Time War
  • 3 Body Problem #3
  • Daniel Suarez
  • Babel 17

07 2022

עבודות בית לילדות גדולות

הפעם האחרונה בה עשיתי עבודות בית היתה לפני כמעט 10 שנים, אז כנראה ששכחתי איך זה פועל, כי הסכמתי לזה שוב.
בחודש הקודם לקחתי הפסקה מכל פעילויותיי (צפייה באנימה ובסרטים כושלים) בשביל לבצע רשימה לא ארוכה של עבודות בית. מה שלא ידעתי הוא שלעבודות בית יש הרבה מן המשותף עם פרוייקטי תוכנה, בעיקר זה ש”רשימת דרישות” זה בעצם ה-intro של הפרוייקט. זה כאילו אחרי שקוראים את האבסטרקט, ומתחילים ואז מגלים שאחרי האינטרו באים כל החלקים החשובים של מימוש, השוואות, מסקנות ועידכונים.
אז עמלתי כמו פועל ביניין תמורת בורש ופירז’קי – אז אולי היה שווה.

החלפתי את כל המטבח בערך, הרכבתי, תיקנתי ותליתי מנורות, פירקתי והרכבתי מיטות, סתמתי חורים, חיברתי דברים וווים במקלחת ובמטבח (כישורי הקידוח בקרמיקה שלי הם משו-משו), וגם צבעתי.
רכשתי הרבה סקילים חדשים: ניסרתי מתכות ידנית במסכנות, השתמשתי ב־cup drill, קדחתי בקרמיקה, חיברתי את כל הניקוז של כיור וסיפון, וצבעתי.

אין משהו שנוא ומתועב כמו צביעה. צביעה זו משימה שנשמעת קלה ופשוטה כי לא צריך שום אמצעים, רק הולכים לחנות, קונים צבע, קונים מברשת, וזהו, יש את כל הדרוש. כ”כ פשוט! תביאו לילדים לעשות כי זה נשמע כיף. אבל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת;
לפני שבכלל אפשר להסתכל על מיכל הצבע צריך לנקות, למרק, לשייף, להבריק ולהוציא את החיים ממושא הצביעה. ואחרי זה לעשות את אותו הדבר אבל עם טינר. וטינר זה המוות. כשכולם מתים אפשר להתחיל לצבוע.
בהוראות הצבע כתוב לצבוע בנדיבות ומשו משו 100 מיקרון. לצבוע בנדיבות זה חצי סנטימטר צבע, איך פתאום מיקרונים נכנסו להסבר?? וחצי ס”מ זה במלא הדבר היחיד שיכלתי לעשות עם המברשת שאבא שלי הביא ושמר מאוד עוד מברה”מ, מלפני שנולדתי.
באמצע הצביעה כבר התעייפתי ורציתי לשתות וללכת לשירותים, ואולי לעשות איזו הפסקה, אבל רק המחשבה שאצטרך לסגור את הצבע כדי שלא ייתייבש, ולנקות את המברשת החזירו לי את עמידות האיפוק לשירותים שאיבדתי בקורונה. כמובן שהצביעה שלי היא זוועה, אבל יש שיפור מהיר שאני יכולה לעשות אם אני רק מורידה את המשקפיים (איזה באסה לאנשים בלי משקפיים, הם חיים עם העולם כמו שהוא). כשכבר גמרתי לצבוע אני אפילו לא יכולה למות בנחת כי צריך לשטוף את המברשת, אז שוב מוות איטי מטינר. וזה לא שאיכפת לי מהמברשת, אני רוצה לזרוק אותה, היא בגילי לפחות, אבל צבע זו הרפתקאה רב-שלבית, וצריך לעשות שכבה שניה.
בזבזתי חיים אחד על העבודה הזו!

כלי העבודה הזמינים אצלי בבית הם מקדחה חשמלית, היא טובה מאוד, אבל זה הכלי החשמלי היחיד שיש לי. אז את רוב העבודות עשיתי ידנית. בפעם הבאה אעשה סדרת תמונות בבגדי לוליטה וכלי העבודה הידניים ואמכור כ-NFT.


Next Page »