outsourcing של ריגול
הערות תחילה:
- משהו שכתבתי מזמן, אבל לא פירסמתי – יש חששות מסויימים כשחושפים רשתות ריגול בינלאומיות.
- פינת העיברית: מיקור-חוץ הוא המונח העיברי ל-outsourcing. חלק מההכשרה שלי כחושפת פרשיות ענק שכאלה כללה את הנושא הזה – היה לא כיף. סרבו ללמוד מערכות מידע!
ידוע שאחרי הצבא, לפני האוניברסיטה צריך לעשות טיול ארוך ארוך בחו”ל, ועדיף במקומות זולים כמו הודו. מסתבר שזה ידוע לא רק לנו אלא גם להודים. ולכן, יש להם תעשיה שלמה סביב הנושא הזה.
בהודו זול כי הם רוצים שזה יהיה זול ומשתלם לנסוע לשם!
זה מתחיל בסמים – ז”א המטיילים חושבים שאלה סמים רגילים, ומצפים לתופעות לוואי מסויימות. מה שהם לא יודעים זה שאלה חומרים כימיים אחרים לגמרי, ושוטפים להם את המוח. מכניסים להם הרבה דברים לתת מודע, ובגלל הידיעה על צריכת הסמים, הם לא באמת מודעים לזה.
ובזה תם השלב הראשון -התיכנות מחדש של האנשים.
איך שדברים פועלים!
השלב הבא הוא החומרה – צריכים להכניס להם כמה צ’יפים למוח.
אם תהיתם למה כולם חוזרים עם ראסטות ודברים מוזרים אחרים בשיער – זה לא בגלל שזה אופנתי. ההודים עושים להם את זה בשביל להסתיר את הצלקות של הניתוחים. ובאמת ראסטות שימושיות אך ורק לזה – להסתיר צלקות – כי אין באמת גישה לקרקפת, מצד שני, בגלל שכל זה מאוד עמיד, אז זה מגן על הקרקפת מפני פגיעה ו/או פתיחת התפר ונפילה של הצ’יפים שהוכנסו לשם.
בנוסף לצ’יפ צריך גם דרכי תקשורת, כי כל עוד נשארים בהודו, רשת הריגול הבינלאומית לא פועלת בצורה שווה כ”כ. בשביל זה עושים כל מיני פירסינגים ועגילים – הם משמשים כאנטנות, משדרים ושלטים קטנים.
ובזה סימנו את הריבוט (כמו להפוך לרובוט) ויש לנו מרגל לא מחשיד להפליא.
יש לנו צבא של מרגלים!
ואפשר לשלוח אותם לארצות המוצא שלהם, אחרי צבא לפני אוניברסיטה זה הזמן הכי טוב. כי בצבא לא מרשים עגילים ושיער – אז יש בעיה עם השידור, אבל באוניברסיטה מותר, וגם אחרי הכל, הם הרי צריכים את טכנולוגיה ולא שעת מד”ס בבוקר.
הטכנולוגיה פה היא מאוד גבוהה.
מתכנתים לאנשים את המוח והם פועלים כמו רובוטים ברמה אחרת לגמרי מהרמה בה פועלת המודעות שלהם. זה מאוד מחוכם, ההודים המציאו את כל זה הרבה לפני שאינטל הוציא מעבדים כפולי-ליבה (שבעצם עושים אותו דבר, והאגדה מספרת שפשוט הרבה הודים עשו לעצמם outsourcing אל מחוץ להודו, לעבודות נורמליות יותר והביאו איתם את הטכנולוגיה הזו)
שימו לב שידיעה זו אין בכוונתה לסכל טיולים להודו, למזרח הרחוק או לכל מקום זול אחר. אבל תדעו שזה מה שיכול לצאת מכם.
בפרק הבא אני עדין במזרח, אבל לנושא אחר לגמרי: ערפדים (הנושא החביב עלי)
Oh no. You have found out about our secret plan.
Nevermind, we still have plan b: having a Cuchini programmer in every programming unit/team everywhere… muwahahahaha…
Would you like some Chicken Tika? What about our Vindaloo sauce? 🙂
שמעי, כנראה אני עדיין צריך הסבר. יש לך בדידים?
מה שאני לא מבין זה: אחרי שכל המושפעים חוזרים מהודו, עם הראסטות והשבבים במוח, מה יוצא מזה להודים?
במקום להשקיע בשבבי-מוח, יכלו להשקיע במערכת ביוב. למשל. או ביצירת עוד פרקים של “צוות לעניין”. אם ההודים היו יוצרים עוד פרקים של “צוות לעניין”, כל העולם היה אוהב אותם.
המתקשים דורשים הסבר. עכשיו.
תודה.
בברכה,
דותן
בעיה יחידה בתיאוריה שלך: רוב המרגלים שלך מורידים את הרסטות אחרי או ממש לפני החזרה לארץ, ואז לא רואים את הצלקות.
הכצעקתה !?
תגובה שלא קשורה לכלום: יש לי מחשב חדש חדש ומהיר מהיר!
רק שעוד לא החלטתי על מערכת הפעלה
תגובה ל reaper: אבל עובר מספיק זמן כדי שזה יבריא ויחלים
מה ז”א מה יוצא להודים: הם יודעים איפה דורשים עבודות ומגיעים לשם. הם יודעים באיזה תחומים, והם מכירים את כל המחקרים.
את מכירים כמות מכובדת של סודות צבאיים.
הרעיון של צוות לעיניין ומקגיוור היה פועל, אני בטוחה.
הבעיה היא שעולם לא יקנה את זה כשבאמצע הסרט פתאום כל צוות לעיניין יתחיל לשיר מסביב לעצים ודקלים, ולרקוד ריקודי הורה בתיאום עם כל הרעים והכל