ספרים במקום סרטים
אז נכון שטענתי בהרבה הזדמנויות שאני אנלפבתית, במקרה זה קרה בעיקר כשרצו לשכנע אותי לעשות מנויים לעיתונים שונים. אודה ואתוודה, אני יודעת לקרוא, ומידי פעם אפילו עושה את הבלתי יאומן וקוראת ספר או שניים.
על הפרק היום:
- מלחמת העולם z
- I am legend
- ספרים שסוף סוף, בפיגור כבד אחרי כל העולם, הצלחתי לקרוא
- המלצות כלליות לקריאה סתמית
בלי ספיילרים.
wwz
מלחמת העולם z, הספר של מקס ברוקס, שיצא בפירסומות מאוד שוות, רק שאף אחד לא באמת נכנס מזה לפאניקה (חבל).
סוף סוף הזדמן לידי הספר, הוא די שמן וגדול, אבל כתוב בפונט 22 עם רווח של 2 שורות, אז זה לא נורא.
בכל אופן זה לא הדבר הכי נורא בספר הזה.
זה ידוע שעל כל מיני חוזים והסכמים, צריך תמיד לקרוא את האותיות הקטנות, כדי שלא יהיו כל מיני הפתעות ואי-נעימויות בהמשך. ספר זה כמו חוזה, לא ארוך טווח, אבל כדאי להתייחס אליו כמו חוזה, ולכן, כדאי לקרוא את האותיות הקטנות (וכמו שאמרתי, אין באמת אותיות קטנות בספר הזה, הן פשוט יותר קטנות מהאחרות).
ולכן כשמבטיחים עדויות בעל פה, צריך להתכונן לעדויות בעל פה! אני רק מופתעת שהספר לא הגיע עם דיסק, שאפשר יהיה לשמוע את הכל בצורה אותנטית יותר. למה להם לתאר שמישהו דופק בדלת אם אפשר לשמוע את זה – שיפורים למהדורה שניה.
אנשים שקוראים עיתונים כל היום אולי לא ישימו לב להבדל, זה כמו לקרוא עיתון מאוד מאוד ארוך, עם הרבה ראיונות, על אותו נושא. אבל פיספסו שלב, ושכחו להראות את זה לעורך, כך שלא מסננים פה הרבה דברים.
אני לא אוהבת לקרוא שפה לא יפה וקלוקלת (חוץ מהתוכן שאני מייצרת).
אפשר גם להסתכל על זה כפאזל כרונולוגי. הנה לכם הרבה אירועים, מובאים בצורות שונות ע”י כביכול אנשים שונים, וסדרו לכם את זה בראש בצורה כרונולוגית הגיונית.
אף פעם לא היתי טובה בהבנת הנקרא (או הנשמע, ההנהלה שלי בעבודה תסכים).
זה פשוט לא בשבילי
I am Legend
כל מי שקרא את החלק הקודם וחשב לעצמו “למה לקרוא ספרים כאלה, כשאפילו הסרטים בתחום כאלה זולים” שיחשוב שוב!
בהתסייגויות הבאות: זה אצלי באודיו-ספר ולא ספר אמיתי, ועוד לא סיימתי אותו בכלל, כי יש לי נטיה להתחיל לקרוא/לשמוע כמה ספרים ביחד.
אחרי שציינתי את התירוצים שלי, אגיד למה אני חושבת שהספר ממש טוב. התחלתי לשמוע את זה כי חשבתי שיהיה נחמד, לא ציפיתי ליותר מידי, והופתעתי מאוד לטובה.
הספר מתחיל בתיאור של ריצ’רד, שגר לבד בעיר מוכת ערפדים (אבל הם לא נקראים ערפדים בהתחלה), ומסופר על איך הוא חי, איך הוא מגן על עצמו וכאלה.
מה שטוב פה שהכל מציאותי מאוד, ויש מחקר מדעי והתקדמות, מתחילים ממצב מסויים, וע”י מחקר שכולל ניסויים וקריאת חומר רקע תיאורטי מגלים עוד ועוד.
הנקודה היא שהמצב ההתחלתי (או אולי המצב כפי שהיה קצת לפני האירועים בספר) הוא כמו בספר של מקס ברוקס, אבל הוא סיפר את זה כראיונות לא מעניינים, וכאן הכל מסופר ממש יפה, מעניין ומסודר.
בעיניין הסרט – לא ראיתי אותו! לא רק בגלל שיש שם את ויל סמית, וכי כמה אנשים אמרו לי שהסרט בשבילי, אחרי שהם ראו ולא אהבו – אז לא, אני לא אוהבת את כל הסרטים שאחרים לא אוהבים, לא ככה זה פועל. אני פשוט חושבת שזה לא סרט טוב, בלי לראות אותו בכלל.
ארתור ס קלארק
אחרי שהוא כבר מת, והרוח שלו לא תרדוף אותי – פשוט כי אני לא מאמינה ברוחות, פעם ראשונה סיימתי לקרוא ספר שלו.
קראתי את “מפגש עם ראמה” היה נחמד. היה יכול להיות יותר נחמד אם היו מורידים שם בידיוק את הפיסקה האחרונה. אני לא צריכה שירמזו לי שיהיו לזה עוד 2 ספרי המשך – ובאמת בדקתי ויש לזה 2 ספרי המשך. כמה מפתיע.
המלצות שלי ואלי
אם מאוד משעמם לכם באינטרנט או באוטובוס, ואתם יודעים לאיית אנגלית, אני מאוד ממליצה על הספר Anguished English. אחד החלקים הכי טובים שם הוא ההיסטוריה של העולם.
מועמדים נוספים לקריאה שיש לי כרגע (ספרים אמיתיים, מודפסים, דפים והכל):
2 ספרים של סטניסלב לם, אותו אני מאוד אוהבת וממליצה לקרוא.
ספר פיזיקה של ריצ’רד פיינמן (אני לא יכולה להשאר מפגרת עד סוף ימי).
הביאו לי את היפריון, אז זה יהיה הספר הבא.
ל-“מפגש עם ראמה” יש שלושה ספרי המשך: “ראמה 2”, “גן העדן של ראמה”, ו-“הסוד של ראמה”. קראתי. מומלץ להסתפק בראשון בלבד.
תודה, זה מה שאעשה.
ככה זה עם חוקרים כושלים: מפסיקים את הניסויים כשהתיאוריה שלהם ניתנת להוכחה.
הפסקתי לחפש ספרי המשך אחרי שמצאתי בידיוק 2.
לי יש רשימה כמעט אינסופית של ספרים (אמיתיים וגרסאות אלקטרוניות) שמחכים שאקרא אותם.
איך זה שכולם מסביבי כל הזמן מסיימים ספרים בקצב מהיר, ורק אני בקושי קורא?
רובוט יקרה, אנא, עזרי לי 🙂
ובפינת העצות הרובוטיות:
קרא כל יום 10 עמודים מספר שאתה רוצה.
רק זכורף שבקצב כזה יקח לך 4 חודשים לקרוא ספר ממוצע של סטיבן קינג
מ I am Legend נעשו שני סרטים לפני זה עם וויל סמית’:
The Omega Man מ 1971 עם צ’רלטון הסטון (לא ראיתי)
ו The Last Man on Earth מ 1964 עם וינסנט פרייס (ממש טוב).
קראתי על זה בויקי, ואפילו כבר יש לי אותם.
באופן כללי הנטיה שלי לסמוך על סרטים ישנים היא גדולה לעומת סרטים חדשים – בהם אני מאוד לא בוטחת.
ככלל אני לא מסכימה לראות סרטים חדשים שהם עיבוד של ספר (ובעיקר כאלה שקראתי) לרוב זה פשוט נוראי (חוץ משר הטבעות שהיה מגניב ומלחמות)
לגבי היפריון – זהירות! הספר (סדרה) הזה הרס לי את החיים. לפחות בחינה אחת וכמה פרוייקטים בעבודה נדחו בגלל הזוועה הנהדרת הזאת שאי אפשר להוריד מהידיים. קחי בחשבון שיש לו 3 המשכים, וכל אחד מהם שוקל יותר מאוגר בהריון.
אה, וסיימתי לו מזמן לקרוא את איליום, אחרי שאחותי הבטיחה לי שהוא עומד בפני עצמו ולא חלק מסדרה.
אחותי שיקרה.
דן סימונס לראשות העולם! הקריבו לו קורבנות! שיוציא עוד יצירות מופת כמו היפריון ואיליום! הבנאדם פשוט גאון! אההההההה… אתמול התחלתי לקרוא את ההמשך של איליום – אולימפוס, שעליו שמעתי עוד לפני איליום. חוץ מזה שהספר הוא עוד יצירת מופת של הגאון דן סימונס, אי אפשר שלא לקרוא ספר שמתחיל במילים: “Helen of Troy awakes just before dawn to the sound of air raid sirens”. הוא יודע איך למשוך קוראים וליצור מתח. 🙂
אז מאוחר מידי – אני כבר לקראת סוף הספר – באמצע הסיפור של לאמיה.
אבל, שלא כמו מ. Warhammer אני לא היתי מריצה אותו לראשות הישוב היהודי.
התלונות שלי הן כאלה: אני אוהבת שספרים מתרחשים בהווה (בהווה של הספר). ולכן, אם יש להם משהו לעשות בהווה, אבל כל הספר באווירה של: האירועים בהווה זניחים, בוא נספר במקום זה על קורותינו מתחילת החיים. כזה דבר נקרא הקדמה, זה לא הסיפור העיקרי – אבל זה לוקח ספר שלם.
וכשכבר מתרחשים דברים מוזרים בהווה האמיתי בספר, אז הם מתעלמים מהם! אומרים “נו טוב, קרה, הבא נמשיכה לספר סיפורים”
אבל אני עדים אקח את השני.
אולי אקרא איזה משהו באמצע, אגמור את snowcrash סופסוף.