Game of thrones
השבוע התחילה ב-HBO סדרת הטלויזיה Game of thrones, שמבוססת על הספר הראשון בסדרת הספרים שיר של אש ושל קרח. ולכן זה גם היה זמן טוב להתחיל לקרוא/לשמוע את הספרים. קורא הספרים שלי אומר שאני ב-45% ספר, אז לא יהיו כאן ספויילרים לאף אחד, רק תלונות מוצדקות.
ההשוואה המתבקשת כאן היא ל-2 מתחרים אחרים: סדרת הטלויזיה צריכה להתאמץ בשביל להצליח כמו ספרטקוס — אחרת בשביל מה כל הפורנו.
עבור סדרת הספרים יש לי השוואה עלובה יותר, Wheel of time — הספר הראשון היה מעניין, בגללו לקח לי יותר מידי זמן להתייאש מההמשכים. Game of thrones עוד לא מעניין, יש לי הבטחות רחוקות על זומבים של שלג וחלומות על שלדים של דרקונים, חוץ מזה יש רק פדופיליה ותככים ומזימות. וכמובן קיים המוטיב החוזר של סדרת ספרים חסרת סיום ברור והמחבר לא הולך ונהיה צעיר יותר. כרגע יש ארבעה ספרים בסדרה, לפי העובי ההולך וגדל של הספרים, ברגע שכל ה-7 (שידוע עליהם כרגע) יהיו שלמים צריך יהיה להרחיב את ארון הספרים.
כרגע, הסיפור הכי מעניין הוא של ג’ון סנואו, בין היתר כי הוא הכי קרוב לזומבים של השלג.
תקוותי לעתיד
ציון 5 מתוך 10
מסקנות הרבה סופרים של סדרות ספרים פופולריות הם בעצם פדופילים.
מסקנות אופרטיביות אני אגמור לקרוא את הספר השבוע, ואמשיך לראות את הסדרה. לא אתייאש מפורנו אם מבטיחים לי זומבים של שלג אחרי זה.
עידכון:
גמרתי את הספר הראשון. אני חושבת להוריד את הציון ל-4.
יש משהו שימושי בספר הזה: שמות הפרקים הם לפי שמות הדמות העיקרית בהם. שכשאחליט להמשיך לקרוא אוכל לעקוב רק אחרי עלילה מעניינת אחת מתוך 17 אחרות.
אני חולק עלייך בדיעה על הספר ובמשמעותו במספר נקודות:
– ראשית, את שופטת את איכותו של ספר פאנטזיה ע”פ תדירות ועצימות הופעת המאפיינים הפאנטסטיים. זו שפיטה בעייתית, שכן ע”פ שפיטה זו ספרים רבים, טובים ואף קלאסיים (כגון ‘שר הטבעות’, ‘גדול קטן’, ‘ג’ונתן סטריינג’ ומר נורל’, ‘אלים אמריקאים’, ‘ארץ ים’ ועוד) מקבלים ישירות ציון נמוך, בשל נדירות הופעת המאפיינים הפנטאסטיים (יצורים מיתיים, קסם וכו’), למרות שבדומה לששאו”ק המאפיינים הללו כן משפיעים עמוקות על אופיו של העולם שבו הסיפור מתרחש.
– שנית, הספר הזה אינו פשוט לקריאה בשל ריבוי הדמויות שנובע מהתפישה וכוונת המחבר בסיפור, שהיא, בין היתר, להציג את האירועים מנקודות מבט שונות וללא דיעה נחרצת ומוחלטת שגורמת לרוב לשיטחיות הז’אנר. מורכבות וגודש אלה אכן מיכשולות גדולים, אך כאשר מתגברים עליהם הם מהווים מקור להנאה דווקא, בשל היכולת להשוות את הסיפורים השונים ולזהות את ההבדלים והגורמים הניסתרים בסיפורה של כל דמות.
– יתר על כן, בשל המאפיין הקודם אני חושב שקריאת רק אחד מהחוטים הסיפוריים, כפי שאת מאיימת בסוף הפוסט, מהנה הרבה פחות, ואולי אף בלתי אפשרית משום שאז לא נחשפים לכל המניעים המעורבים בסיפור, ואף על מאורעות שלמים מקבלים רק פרגמנטים, שלא לדבר על המקרה בו בחרת דמות שבצורה האופיינית למרטין נהרגת באמצע הספר השני או השלישי, ואת נותרת עם חצי סיפור וללא המשכו והתרתו.
הבעיה העיקרית שלי היא לא עם מה שאין בספר אלא עם מה שיש: זה ספר פורנו תככים ומזימות. אני רוצה ספר הרפתקאות ומלחמות (וספציפית, אני לא אוהבת קסם, אני אוהבת זומבים, ובצורה כלשהי זה שונה).
כמות הדמויות והעלילות היא בלתי אפשרית. יש שם כ”כ הרבה עלילות, שגם אם לפרקים הן מתחברות (וכמובן, מתפצלות שוב לאחר מכן) זה לא משאיר מקום להרבה אירועים בעלילה אחת. ז”א ה-timeline של הספר הוא מאוד קצר. כל דמות זוכה בממוצע ל-4 פרקים מתוך 80 (בחישוב מהיר רק 10% מהספר מעניין אותי כרגע).
המצב הנוכחי גורם לי לחשוב שאין לי אפילו קצה של העלילה כי במהלך הספר אני מספיקה ללקט רק מעט פרטים (כי יש רק 2 פרקים רלוונטיים לנושא כלשהו). מה שהכי גרוע בזה הוא שאני מנחשת אירועים, וצריכה לחכות 200 עמודים בשביל לדעת האם זה נכון — ולרוב זה נכון, וזה מציק, כי אני לא רוצה ספר שגם מיגע וגם צפוי.
אני באמצע הספר השני. אם לא היתי קוראת מהר היתי זונחת את הסדרה.