רובוטים.אורג

אין באמת סיכוי לראות כזה דבר בימינו, יותר סיכוי לדבר ההפוך: “התשלום בכ. אשראי בלבד”; וזה הגיוני סה”כ כי להתעסק במזומן לוקח יותר זמן, יותר קל לטעות, וגם הלקוח וגם המוכר צריכים מספיק עודף ומספיק כסף. בלגן.

תהליך התשלום בכסף מזומן כולל (1) למשוך כסף מכספומט (2) להסובב עם הכסף בארנק (3) לשלם בשטרות ומטבעות (4) לקבל עודף ולהסתובב עם עוד יתר כסף (אבל בערך נמוך יותר) בארנק
הבנק יודע כמה כסף לקחתי, איפה עשיתי את זה (באיזה כספומט) ומתי, אבל חוץ מזה אף אחד לא ידע שאני קונה מדבקות בטמן, לא הבנק ולא המוכרים שישכחו את הפרצוף הממוצע שלי ברגע שאצא מהחנות.

תהליך התשלום בכרטיס אשראי כולל (1) להסתובב עם כרטיס אשראי, נניח מבואבטח עם קוד (2) לשלם, ורק לפעמים להכניס קוד
הבנק יודע כמה כסף שילמתי בכרטיס האשראי כל חודש – שזה פחות ממה שהוא ידע כשהשתמשתי במזומן. חברת כרטיסי האשראי יודעת שבכל יום חמישי אני קונה מדבקות בטמן, ובכל יום שישי אני קונה גלידה. החנויות מהן אני קונה יודעות את השם שלי ואת כל פרטי האשראי.

תהליך התשלום בסמסונג-פיי (ואני מניחה שגם באפל זה כך) כולל (1) לקשר את כ. האשראי לאפליקציה (2) להסתובב עם הטלפון (3) לשלם עם הטלפון, להזדהות (מול הטלפון) עם הפרצוף או תביעת אצבע
מבחינת הבנק שום דבר לא השתנה, מבחינת כ. האשראי שום דבר לא השתנה, אבל עכשיו גם סנסונג יודעים שאני קונה מדבקות בטמן וגלידות בימי שישי. המוכרים לעומת זאת, יודעים עכשיו פחות, כי כל אפליקציית תשלום שמכבדת את עצמה יוצרת token שמשמש כחלופה לכל פרטי האשראי (מס, שם, וכו’). אז סמסונג עכשיו יודעים את הלו”ז היומי שלי אבל מוכר המדבקות כבר לא יכול לגנוב לי את פרטי האשראי או לקרוא לי בשמי בתור היחידה שאי פעם באה אליו לקנות מדבקות בטמן.
טכנית, לא באמת צריך כרטיס אשראי, וגם לא צריך את סמסונג שיתווך עיסקאות אם אפשר להשתמש באפליקציית התשלום של הבנק ישירות. ובמקרה הזה הבנק עכשיו ידע שאני מוציאה כסף על מדבקות בטמן אבל לאף אחד אחר לא יהיה את המידע הזה.

אפשר גם לתאר את תהליך התשלום בביטקוין, אבל זה לא רלוונטי לחיים עצמם, כי אני לא אקנה מדבקות בטמן וגלידה ששווים 8 שקלים בביטקויין. מה שנקרא בלעז וולטילי מידי.

אז יש לנו 3 אמצעי תשלום שרלוונטיים לחיינו: (1) מזומן, (2) אשראי ו-(3) טלפון.
בין אשראי וטלפון, טלפון נראה לי בבירור עדיף מאשראי, כי מצד אחד גוף נוסף מקבל את כל הפרטים על החיים שלי, אבל כל הקניות המזדמנות שלי וכל מיני תשלומים חד פעמיים הם בטוחים כי שום פרטי אשראי לא יכולים לדלוף. גניבת זהות או גניבת כרטיסי אשראי יכולה לקרות עם טלפון כמו שיכולה לקרות עם כרטיס אשראי רגיל (הסוגים והנסיבות קצת שונים, אבל בפועל זה דומה וחברות אשראי וחברות תשלומי טלפון יצטרכו לשנות ולהמציא מחדש את מערכות גילוי והתראה על הונאה שלהם).

אז על מה מהפרטיות שלי אני מוכנה לוותר בשביל נוחות? האם אני רוצה שגם גוגל וגם ויזה ידעו את כל פרטי החיים שלי?

כמה דברים נוספים:

• אני יכולה להביא את כרטיס האשראי שלי למישהו, אבל לא את הטלפון (אולי עם אצבעות משתלשלות כ-charm)
• זה משהו חדש, אז יהיו בעיות תמיכה, הבנה, שימוש, אבל כל זה יתוקן מהר
• יש אפשרות נוספת בתשלומים בטלפון, והיא שהעיסקה עצמה תהיה חסויה – ז”א לא ויזה ולא סמסונג יקבלו את פרטי העיסקה המלאים, כי הם לא צריכים לדעת שקניתי מדבקות בטמן. לא נראה שמממשים את זה כי לאף אחד אין אינטרס לעשות את זה.
• אני סומכת על גוגל וסמסונג יותר ממה שאני סומכת על ממשלות, אבל הממשלה יכולה לצוות לחברות לשתף נתונים.
• אם רמת האבטחה מספקת, אני כנראה אסמוך יותר על חברות קטנות מאשר על חברות גדולות. הסיבה היא שלחברות גדולות יש יותר אמצעים ויותר וותק וניסיון להשתמשת במידע הפרטי של הלקוחות שלהם לצרכים שהם לאו דווקא לטובת הלקוח. הבעיה היא שחברות קטנות נוטות להמכר לתאגידי ענק, מה שגומר את השירות המקורי שלהן, ותלוי מה סוג המידע שהחברות הקטנות שמרו – הוא יעבור לחברה הגדולה.

אז למה אני לא מרוצה?
אני לא חוששת שמישהו אנושי יסתכל על הפרטים שלי ספציפית וידע שאני, מאסטר רובוט, קונה מדבקות בטמן כל יום בשעה 16 בחנות שבמדרחוב. גם אם אני לא סומכת על מדיניות האבטחה ושמירת הנתונים בחברות הגדולות, אני דק רקק, אז לי זה לא יקרה. הבעיה היא שעכשיו ויזה, וסמסונג, והממשלה יקטלגו אותי עם אנשים שקונים מדבקות בטמן והולכים לישון ב-4 בבוקר. זו כנראה התנהגות לא בריאה – אז אני אצטרך לשלם יותר על ביטוח הבריאות. כשאצטרך לחפש עבודה חדשה, לשכת התעסוקה תמיין אותי למשרות לאידיוטים, כי איזה אדם שפוי ורציני קונה מדבקות בטמן, וכו’. כל הפירסומות והדברים שאראה סביבי יהיו בנושאי מדבקות בטמן חדשות – עולמי ינותב לפי מה ויזה וסמסונג חושבים עלי.
אני אחיה את המקבילה של החיים של “פרסומות מותאמות אישית”.

אז איך אני אקח חלק בחיים המודרניים אבל עדין אשמור על הרגלי הקניה שלי פרטיים? ואולי אין באמת סיבה לשמור על הרגלי הקניה שלי פרטיים? זו הרבה טירחה ואני עדין לא מאפיה-בוס מבוקש. אנשים סביבי נראים מרוצים מהמצב הקיים, וזה לא שהחיים שלנו כ”כ שונים, זה רק מאוד מבאס אותי רעיונית.

—
כשאני כותבת מדבקות בטמן אני בעצם מתכוונת לדוג’ינשי של אוונגליון.