2
04
2021
חיי אחרי הקורונה
אני רוצה לעבור לאנשהו.
זה יהיה מקום בלי קורונה (נוכחית ועתידית) ועם תחבורה ציבורית שווה. לא רוצה רק שבילי אופניים, רוצה תחבורה ציבורית שתיקח אותי למקומות רחוקים, כזו שאוכל לסחוב דברים כבדים ברכבות, ולהיות עצלנית בנסיעות.
יש גם דרישות מציאותיות כמו ויזה ועבודה וכסף, אבל זה משעמם מידי, וזה לא שאני מתכננת לצאת מהחדר שלי בחודשיים הקרובים, אז אין צורך לחשוב על דברים משעממים.
שפה זרה זה לא שיקול חשוב מידי.
אוכל טעים זה נחמד.
מדינה בלי ניצול – זה חשוב. כנראה כולם גרועים בצורה זו או אחרת, אז לא ניצול מעל הממוצע? אני לא יודעת איך לכמת. לא הרבה מדינות אפריקה, לא סין.
ארקיס יורד בגלל הניצול.
תוכניות שלא דורשות ויזה, יש לי רק 2 אפשרויות: או להחזיר את כל הפירסינגים שהיו לי באוזניים (בפועל לעשות חדשים) או ללכת לחוג מכות כלשהו
תגובתך