ראיתי את הסרט עם מישהו בשם עמי (ראשי תיבות של “סרט גרוע, לא רוצה לראות!”) שכל כמה דקות צעק כמה זה לא הגיוני ושהוא מכבה את הטלויזיה כי הוא לא יכול לראות כאלה שטויות. היה חסר קצת מתח בסרט, ועמי עזר לספק אותו – מה יקרה קודם, הסרט יגמר או שהוא יעצור אותו, האם השיכנועים שלו ישכנעו אותנו גם? (כי במקרים מסויימים זה היה קרוב) – אבל ידעתי שיהיו הרבה מכות ומתכות בסוף, אז חיכיתי בסבלנות.
וחוץ מזה, כמה שיותר דברים טיפשיים קורים בהתחלה, ככה יש יותר על מה לצחוק אח”כ.
היו יופי של לוחות זמנים, ואני גם מאוד שמחה שכולם עמדו בהם.
מחבל אפגני: “יש לך יום אחד לבנות לי טיל! ואל תשכח גם קפה לכל החברה”
איירון מן לעתיד: “מה קפה? יקח לי יובלות להרתיח כ”כ הרבה פינג’אנים”
ממש כמו בצבא, זמנים לא הגיוניים, למשימות לא מעשיות – אבל היופי הוא שלא באמת צריך לעשות את זה.
לא היה לי קשר לקומיקס של איירון-מן, אז לא באמת איכפת לי אם מעריצי הקומיקס סבלו או נהנו. לי היו ציפיות מאוד ספציפיות – מכות ומתכות – ואת זה קיבלתי, כמו ברובוטריקים – התחלה אמריקאית מידי, ובסוף רואים רובוטים.
בעינייני הרובוטיות, הדבר הכי שווה שראיתי היה ה-designer התלת-מימדי שלו. אני ממש צריכה כזה גם.
הוא ממש חמוד, אדום צהוב ונראה קצת יותר שביר מהרובוטים של רובוטריקים. השם העיברי שלו (איש המגהץ) הולם אותו אפילו יותר, כי הפרצוף שלו באמת נראה כמו חלק ממגהץ שהיה לנו כשהיתי קטנה, וגם העובדה שיש מגהצים שנראים יותר משוכללים ממנו. אבל זה לא משנה, הוא היה מנצנץ ויפה – כמו שכל הרובוטים אמורים להיות!
אני קיבלתי את מנת הרובוטים מבריקים ומתקפלים שלי – הרי זו מהות החיים
🙂
הלבוי
יש לי המון מקום במחשב, אני לא יודעת למה אני כ”כ שמחת-מקשים (trigger happy) ומוחקת דברים לפני שאני מספיקה לקחת מהם תמונות טיפשיות. ובסרט הזה היו גם היו.
למה בכלל אני צריכה לראות הלבוי פתאום? הרבה זמן לא הציק לי שלא ראיתי אותו, ידעתי שיש לו יד מתכת – וזה הספיק לי בתור ידע כללי.
הבעיה היא שאני כל הזמן מתלוננת שאין איפה לראות מפלצות (והמבוך של פאן לא נחשב – אני אפילו לא אהבתי את הסרט), ובפירסומות הפתיחה של בטמן, היתה פירסומת להלבוי-2, ונראה שיהיו שם הרבה מפלצות – אז כדי להכין את עצמי לבאות, ראיתי את הלבוי הראשון.
מאז לא באמת ראיתי את השני, בינתיים זה רחוק רחוק ברשימה.
גם בראשון היו מפלצות, שבאופן מקרי או לא, נראו קצת כמו קתולו, אבל למה אני קטנונית ואומרת שהם חסרי כל כושר המצאה משלהם – הרי המציאו לו יד בטון! ושם די עלוב.
אי אפשר לומר שאני לא מרוצה מהסרט – גם אני רוצה יד ברזל כזו, או לא כזו, אני יכולה להתפשר על מסור חשמלי כמו ב-evil dead 3 (הסרט הכי טוב של כל הזמנים, אחד מהם בכל אופן).
יד אבן נראה לי דבר כ”כ שימושי – את היד השניה אני צריכה רק בשביל להקליד – ואני מניחה שללמוד להקליד ביד אחת לא תהיה בעיה – לכן אין כל מניעה שגם לי תהיה יד בטון!
חשבתי עליו דברים די רעים לפני שראיתי את הסרט – הוא תמיד נראה לי טיפשי מידי (אפילו בשבילי), וזה לא השתנה מידי אחרי הסרט – רק שעכשיו אני יודעת גם שהוא אוהב חתולים.
קיבלתי את תגובות הספאם הראשונות באתר. הן נחסמו כמובן, אבל יש לי כמה איחולים לשנה החדשה לכל שולחי הספאם למיניהם:
אני מאחלת לכל שולחי הספאם, שידרוס אותם אופנוע של מחלקי פלאיירים – והתיק של הפלאיירים יתפזר עליהם ויכסה אותם לגמרי, וכשיגיעו אנשים לברר על התאונה, לא ימצאו את הגופה שלהם, כי יחשבו שזו פשוט ערימת פלאיירים ויאספו הכל ויזרקו לפח
—
יש סדרה חדשה, בשם True Blood, יש המון טריילרים וחלקי פרקים ביוטיוב. ראיתי את הפרק הראשון. בהרגשת נדיבות כללית, בגלל שזה פרק ראשון ויש שם ערפדים, ומבטיחים דם – אני מביאה לזה את הציון 7. בדרך כלל זה אומר שאני מתכוונת לראות את הפרק השני בשביל להחליט על עתיד הסדרה.
הבעיה פה היא שאני לא יכולה להסתכל על השחקנית הראשית. יש לה כמה בעיות בולטות: היא מכוערת, היא לא יודעת להחזיק את הראש ישר, אז היא כל הזמן מנדנדת אותו – ונראית כמו בובת רעידת אדמה, וכמובן, הדבר שאי אפשר להתחמק ממנו: אני לא יכולה לראות אותה פותחת את הפה. לפחות היא ציחצחה שיניים כל יום, יכל היה להיות יותר גרוע.
דבר נוסף שאני מאוד לא אוהבת זה הצילום – יש שם קטעים בהילוך איטי, וכדי לפצות על הזמן, צמודים לזה קטעים בהילוך מהיר יותר. זה ממש מקולקל.
ולערפדים יש שיניים מתקפלות – בטח יש שם איזה קפיץ בפה. וגם הם לא כ”כ שווים – אפשר לעשות להם bind עם שרשר כסוף – לא ידעתי שזה אפשרי – לא ראיתי את זה במקורות מקצועיים נוספים.
לסיכום, אני הולכת לראות את הפרק הבא רק אם מישהו יראה אותו לפני, ויגיד לי שיש שם מספיק מכות.
אני לא מאלה שאוהבים סמולוויל, אז לעשות סמולוויל-ערפדים לא יגרום לי לרצות לראות את זה.
—
בזה עברתי על תגובות ועל דם. היזע היה בעשיית הסקרין-שוט, כי משום מה כל התוכנות שלי סירבו לצלם תמונות. חלק הודיעו על שגיאה ואחרות קרסו בלי בושה. איזה מזל שיש קודקים ישנים שלא עושים שום דבר משוכלל, וכנראה לא מבינים חצי ממה שכתוב בוידיאו – אבל זה די והותר בשביל מה שרציתי להמחיש.
בעבודה, סתם בשביל הכיף, הבאתי למחשב שלי לעשות רעשים של “אני עובד” ולחשב את אקרמן(4,3). ועכשיו אני חושבת שאני אבקש ממישהו לעזור לי בתרגיל חשבון – לעשות טבלה כמו של לוח הכפל, 10*10, אבל של אקרמן.
איזו שמחה
ראיתי אותו כבר לפני הרבה זמן, וקשה לי להגיד עליו דברים רעים מכמה סיבות, העיקרית שבהן היא אלימות פיזית מצד החברים שלי.
זה לא שיש לי הרבה דברים רעים להגיד – הוא טוב, ואני ממליצה לראות, רק שלא החליפו את השחקן של בטמן, והוא עדין נראה כמו איזו גננת מחליפה. לפחות העקומה מהסרט הקודם כבר לא איתנו, במקומה יש עקומה חדשה – מגי ג’ילינהול, אותה אני אוהבת יותר, ויש לה גם איזה סרט מופרע שבו היא מזכירה חולת נפש, עם בוס לא שפוי במיוחד.
כל הקטעים הטכנולוגיים המופלאים פה – בחלומות הכי הרפתקניים שלי, אני לא אחלום שאני יכולה להתחבר ולשדר מידע מכל טלפון בין לילה, אפילו במאהל בדואי, עם 3 קווים. אבל אני לא עשירה כמו ברוס ווין. שיכול ביממה אחת לשלוח טכנאי לכת בית ולכל משרד ולכל איזור תעשיה נידח ולהתקין שם משדר (המשדר זה דווקא החלק הקל – גם אני עשיתי כאלה בכיתה ו’). בארץ זה לעולם לא היה פועל.
וגם עיניין החליפה היה טיפשי במיוחד:
לוצ’יוס מלפוי: “בוא אני אכין לך חליפה חדשה”
בטמן: “מה טוב בה?”
לוצ’יוס: “היא לא יודעת לעצור כדורים, גם לא סכינים, גם לא מכות חזקות, גם אין לה בולמים טובים. אבל היא טובה נגד כלבים”
בטמן: “הא, טוב”.
ובעינייני הג’וקר, זמן לא רב לפני שראיתי בטמן, ראיתי את The Shining, והוא נראה ממש דומה לג’ק ניקולסון שם, לעומת זאת, חברים שלי טענו כל הסרט שהוא נראה כמו מל גיבסון. נראה לי שהם התבלבלו בצבעים.
העיקר שהיה את פקד גורדון – והוא גם דומה לעצמו מהסרט המצוייר.
Hitman
אני רגילה לראות סרטים בזמן התעסקות בויקי ובדברים אחרים. שלא כהרגלי – את הסרט הזה ראיתי על מסך שלם. אך אל דאגה, היתה לי תעסוקה, והסרט עבר בסדר.
מה שהעסיק אותי בחלק הראשון של הסרט, היה למצוא יונק באות י’. מיד צעקתי “יען” אבל הן מטילות בייצים, ומוצצות עצבים – לא יונקות אותם,אח”כ היה ילק, ועוד כל מיני. אחרי כמה שנים כבר מצאתי את מה שהיה צריך.
בחלק השני של הסרט, עברתי לחפש יונק ב-ע’. מסתבר שגם זה היה קל, ואני פשוט קהת מחשבה, והסרט הקודם אפילו דיבר עליו.
בגלל שהיתה לי מספיק תעסוקה מחשבתית משלי, לא היתי צריכה לחפש אותה בסרט – מה שעזר להגדיר אותו כסרט בסדר גמור.
הסרט נמחק לפני שהספקתי לעשות סקרינשוטים, אבל הכנתי animated gif שיכול מאוד להיות שתראו בסרט את אותם הפריימים בידיוק.
עוד דבר מאוד מגניב בסרט הוא שלשחקן הראשי קוראים משהו אוליפנט! כמה חמוד!
כמו החיות משר הטבעות!
עכשיו יש תחרות: יש לי סיפריה מלאה בסרטים שצריך לראות – אפילו חילקתי אותם לסוגים. ויש ערימת מאמרים שצריך לקרוא. נראה מה יגמר קודם.
אני מקווה שאני לא אתבלבל ואתחיל לכתוב ביקורות למאמרים – זה יכול להיות יעיל ללימודים, אבל מפחיד מידי בשבילי – מתחילות לרוץ לי מחשבות מוזרות על זומבים ו-continuations. זה דווקא ממש מתאים. מתכנתים למישהו את המוח, שמים לו את ה continuation של מה שהוא צריך לעשות, ועושים suspend. אחרי כמה זמן, כשהוא כבר מת והכל, עושים resume מאותו מקום.
זה דוקא רעיון גאוני: אפשר להגיד לאנשים שהנה המשך החיים שלכם מתוכננים ואתם לא צריכים לדאוג, ואז בעזרת מניפולציות פשוטות על קונטינואציות, מחליפים את כל מה שרוצים – צריך לשנות קצת את מה שהם זוכרים אחורה, בשביל שלא יופתעו מהמצב החדש, ולתת את ההוראות קדימה, ויש לנו חיילים זומביים שאפילו לא יודעים שהם מתים!
הלכתי לשולחן השרטוטים!
