רובוטים.אורג

חגיגות שבוע יום הולדת כמעט נגמרו, מה שעוד לא נעשה זה:

1. למצוא הוסטינג לשנה הבאה
2. לציין אנחנו לא אוהבים php – כאן בהמשך
3. להתחיל את פרוייקט הסרטים הכי טובים בהיסטוריה – בקרוב מאוד!
4. להתחיל עוד מיליון פרוייקטים, ולסיים שיעורי בית, ולהוסיף עוד כמה שעות ליממה

תלונותיי על php

האתר הזה מבוסס על וורדפרס (כמו שכתוב בתחתית הדף). אף אחד ממפעילי האתר לא היה צריך לכתוב שורת קוד בשביל להפיק את הפוסט הראשון או השני.
צריך היה להתעסק קצת עם css כדי לעברת את הדפים.
אבל css זה עיצוב, והוא מרוכז בעיקר במקום אחד.
אח”כ בשביל שכל הדפים יקשיבו ל css ולוודא שכל המילים שמוצגות כחלק מממשק האתר יהיו בעיברית, צריך היה לעבור בדפים ולשנות כמה דברים.
אולי אח”כ היו כמה תיקונים קטנים, או קוסטומיזציה של איזה פלאגין – וכאן דברים התחילו להיות לא נעימים.

עכשיו כשהאתר בן שנה, וכדאי גם להשקיע קצת בתיקון הניווט, צריך לתקן קצת קוד שוב.
מה שעולה לי לראש כל פעם שאני נוגעת בקוד של וורדפרס (זה קוד הפה”פ היחיד שאני מתעסקת איתו) שכל תיקון נראה כמו ניתוח לב פתוח, כשלמנתח יש רק ויקיפדיה להוראות וסכין מנתחים בשביל הנזק.
בשביל לכתוב משהו, צריך לחטט בהרבה קוד אחר, לחפש את ההגדרות של הפונקציות, בקוד נוסף לחפש את השימושים, לקוות שדברים לא ישתנו בהחלפות גירסאות עתידיות, בקיצור, זה קוד שפועל על חיטוט ואמונה.

ולא איכפת לי אם קוד ה-php שלכם הוא הכי יפה בעולם, כי אם זה ככה – אז או שאתם מפתחים לבד, ולא בשביל אנשים אחרים, ואז זו לא בעיה, או שאתם שונים, ככה זה. רעיונית משתמשים ב-php כסקריפטים פה ושם ולא כמו משהו מסודר ומביאים למשתמש את רשימת האינטרפייסים והמחלקות והפונקציות ומה עושים איתם וזהו.
ויש גם את העיניין המציק עם שפות שהן לא statically typed ואז העזרה שסביבת העבודה מספקת היא קטנה יותר.

ולכן, אני אוהבת ג’אוה.
ואם אהיה צריכה אתר משלי – אני אגנוב אתר, ואולי רק אתעסק עם css – כי זה ממש יפה איך שדפדפנים יודעים לבנות עמוד מכל השטויות שכתובות שם.

שטות אקראית בעיניין css:
מישהו פעם הסביר לי למה עימוד עם טבלאות הוא הרבה יותר טוב משימוש ב-css
“כי טבלאות זה בטון יצוק”
זו בידיוק הבעיה, אף אחד לא הולך אפילו לחלום על לשנות אתר שמעומד כולו עם 78 טבלאות מקוננות.

אני מנסה עכשיו קונספט חדש – כותרות שמרמזות על תוכן הכתוב. זה פועל בהצלחה בהרבה עיתונים (אם כי לא כולם הפנימו את זה טוב עדין).

בצירוף מקרים קוסמי מופלא, ראיתי את הסרט ב-2 לאוקטובר.
ובצירוף מקרים מופלא עוד יותר, כל הסרט ספר ימים עד יום ההולדת שלי, האין זה נהדר?

הסרט היה שונה לגמרי ממה שחשבתי – לא יודעת על סמך אילו ידיעות היתי בטוחה שזה איזה סרט עם קיאנו ריבס, בסגנון Devil’s Advocate וג’וני נמוניק.
אבל זה היה אחרת לגמרי. היה די מוזר, מסוג הסרטים שהיתי רואה אני מניחה, אבל לא חשבתי שהרבה אנשים אחרים היו רואים – מה שהתברר כלא נכון, כי הציון שלו ב-imdb הוא די גבוה – 8.3, מה שממקם אותו במקום 125 ברשימת הציונים הכי גבוהים.

הסאונדטראק מאוד נחמד, והוא כזה בגלל שהם לא הצליחו להשיג את הזכויות החוקיות לכל השירים שהם באמת רצו, וזה נכון גם לחצי מהאיזכורים לכל דבר אחר מחוץ לעולם הסרט. הצילום גם נחמד, יש שם קצת מוזרויות והילוכים מהירים – ואני מאוד שונאת שעושים את זה, אבל לשם שינוי כאן זה מתאים.
ואם כבר לחפש לאיזה סרט זה דומה – אז אולי קצת ל-Idle Hands

דוני דרקו פוגש ארנב, שאומר לו לעשות כל מיני דברים לא מאוד חוקיים, אבל כתוצאה מזה תמיד קורה משהו טוב – כמו למשל לא להמחץ למוות ממנוע של מטוס.
ובכלל הסרט מלא בדברים שהם די נורמליים, הבעיה היא אחת משתיים: או שארנב ענק אמר לו לעשות אותם, או שמה שהוא עושה לא מקובל על כל מיני יועצי רוחניות נוכלים ומורות אמריקאיות שמרניות.

סה”כ הוא באמת מאוד נורמלי, אומר לאנשים טיפשים להפסיק עם השטויות שלהם, ולאנשים טיפשים פוטנציאלית נותן עצות שיעזרו להם בחיים. אבל הסביבה לא מעריכה אותו.

המורה לספורט, אמריקאית לא מחונכת טיפוסית, שסוגדת למדריך לשטות כלשהי לשיפור עצמי, שהוא בעצם פדופיל מחתרתי.
במהלך הסרט זה די מעצבן לראות את המפגרת השמרנית הזו מתווכחת על נושאים בהם היא לא מבינה, ועוד מנצחת! אבל זה בסדר, כי גם העמדה של הסרט היא נגדם.

הסרט מוזר, והיו חלקים באמצע שלא הבנתי למה הם קשורים, עד שאיכשהו זה קצת הסתדר בסוף.
אהבתי משם הרבה קטעים, בעיקר את סרטוני הוידיאו לעזרה-עצמית שמראים להם – זולים כאלה, עם אפקטים של בר-מיצוות ומיקרופונים צצים מצידי המסך. זה מצחיק.

ושיחה שהיתה עם הארנב:
דוני: למה אתה לובש את תחפושת הארנב הטיפשית הזו?
פרנק-ארנב: למה אתה לובש את תחפושת האדם הטיפשית הזו?

ציון: 8.3

אתחיל עם הסרט הכי טוב באוסף, ואח”כ בטח אפשר לומר שזה באיכות הולכת ויורדת, וזה יהיה נכון לכל סדר קריאה אקראי.
חלק מהסרטים האלה באמת הומלצו לי ע”י אנשים שונים – מה שמוכיח שוב פעם, שאי אפשר לסמוך על אף אחד.

זאב אמריקאי בלונדון

אומנם זה היה לפני די הרבה זמן, אבל סוף סוף ראיתי את זה!
כנראה מרוב הציפיה הארוכה, וגם כי הוא קיבל ממש המון נקודות ב-imdb, באופן כללי הסרט היה די מאכזב.
לא היו שם כ”כ הרבה מכות, וגם לא יותר מידי דם.

ההתחלה די מבטיחה – לילה חשוך וגשום, פאב אנגלי לא ידידותי במיוחד, עם אנשים במבטא מצחיק. הבעיה איתם שההיגיון שלהם קצת לא ישר:
מטרה: לא רוצים עוד אנשי זאב
אמצעים להשגת המטרה:

• לא להגיד למטיילים לא להסתובב בחוץ בלילות ירח מלא
• להפחיד אותם ולשלוח אותם להסתובב בחוץ לבד

מצד שני, אולי המטרה היתה להאכיל את אנשי הזאב בבשר זר, וגם בזה הם לא הצליחו יפה.

לא כל הסרט היה אכזבות, היה שם קטע יפה שמאוד אהבתי: החבר המת הגיע לרדוף את הדמות הראשית ולהסביר לו שגם הוא הפך לאדם זאב.

אם אני מדרגת את הסרט כ-5 בסולם imdb, אז עוד אפשר לחשוב שהוא בקטגוריה האהובה עלי של “גרוע עד שזה מצחיק”, אבל זה לא המקרה פה. זו קטגוריה אחרת, שנמצאת באותו טווח ציונים, בשם המופלא “חמוד אבל משעמם”.

הלוחם ה-13

ספרדי אחד, משחק ערבי, שהצטרף לצבא ויקינגים נורבגיים להלחם נגד ילידים אפריקאיים*. ממש קיבוץ גלויות יהודי.
אחד הסרטים היותר מפגרים עלילתית שראיתי. זה לא יאומן שזה היה בקולנוע – בטח יצא לוידיאו ואף אחד אפילו לא טרח להעביר אותו ל-dvd

ציון: 4.8

כנופיות ניו-יורק

ברור לכולם (אני מקווה בכל אופן) שזה לא משהו שבחרתי בעצמי לראות. אבל היה משעמם, וזה היה בטלויזיה, ושידלו אותי במילים “זה סרט טוב, ויש מכות. מאוד מעניין!!”.
אז לא נכון! זה לא מעניין – זה פשוט ארוך. אין מכות – כולם מתים בסוף. וזה נגמר בלי שום קשר לעצמו! איחלתי שימותו מהר יותר, ושאני לא אסבול את החיים שלהם.

אם אני לא טועה, על הסרט הזה אמרו שהוא אמור לקבל אוסקר, אבל בידיוק פיספס. אם כל הסרטים שלו כאלה – זה לא מפתיע שהוא לא מקבל שום אוסקר, זה ממש אסון מה שקורה שם. הצופה צריך לראות את כל התלאות האלה, ומחכה לאיזה סיום חצי סביר בסגנון “התגברנו על המכשולים בדרך, עכשיו אנחנו חיים טוב”, ומקבלים משהו לגמרי לא קשור.

ציון: 12-

Dark Floors

ב-3 דקות אני יכולה לחסוך לכולם שעה ורבע של צפייה.
הולכים ליוטיוב לראות את קליפ האירוויזיון של פינלנד – וזה מסכם את כל מה שרואים בסרט.

אותו זבל כמו 1408 – הסרט חסר הפואנטה עם ג’ון קיוזק שתקוע בחדר במלון. כמו שם, יש בעיקר רוחות רפאים ושום דבר מעניין.

ציון: 17-

—

זה לא באמת מה שעשיתי ביום כיפור, ביזבזתי את זמני בצורה הרבה יותר גרועה.
אם אתם צריכים סרטים אמיתיים לראות בסוכה, אז אני הולכת לראות עוד סרטים עם השחקן הראשי מ”שון של המתים” (תרגום חופשי). ויש גם סרטי אימה יפניים.

*אפריקאים או אינדיאנים או אבוריג’ינים – לכולם קוראים ילידים מקומיים, וכולם מתחילים באות א’.

ראיתי עכשיו סרט, אומנם אפשר למצוא אותו תחת סרטי ערפדים, אבל הוא לגמרי לא בקטגוריה הרגילה שלי.
נקרא The Addiction, והוא גם שחור לבן (לרוב אני לא מסכימה לראות סרטים לא בצבעים).
עד שלב מסויים לקראת הסוף, לא באמת אומרים משהו על ערפדות, ויש סיכוי שאם היתי מביאה למישהו לראות, הוא לא היה מנחש.

הסרט דן בהרבה עינייני מוסריות, לאומית ואישית. ככה זה כשהדמות הראשית עושה דוקטורט בפילוסופיה. בשלב מסויים היא גם מגיעה למסקנה שלהיות רע כשאתה ערפד זה בסדר – כי ככה זה ערפדים.

זה אולי נראה ככה, אבל זה לא מה שאתם חושבים

כריסטופר ווקן מופיע שם בתור ערפד מלומד ומסודר, ומלמד אותה מוסר מהו. כנראה שכשעוסקים בפילוסופיה, מוסר הוא תיאורטי, ואין את ההיבט המעשי לפני שערפדים זקנים מענים את (חוסר) הנשמה עד מוות.

וברצינות, זה סרט מוזר, כי הוא על ערפדים, אבל כאילו על סמים, כי כביכול זה אותו דבר, למרות שבכלל לא אומרים את זה באף שלב.
וזה עולה פה נקודה יפה – האם ערפדים יכולים למות מהרעבה? אם הם אל-מתים, האם דם אנושי נחוץ להם לקיום?
מוזרויות.