רובוטים.אורג

לכבוד זה שכמעט גמרתי את העונה הראשונה של Assassination Classroom, ולכבוד זה שמסדרה שחשבתי שהיא בסדר היא עברה לסדרה שאני מאוד אוהבת, החלטתי שצריך לתת את הכבוד המגיע לדמות האהובה עלי ביותר משם: קרמה אקבנה!

בשביל סדרה בשם כיתת ההתנקשות, היתה לי ציפיה כלשהי שמי שיהיו הדמויות העיקריות והזכירות יהיו התלמידים, אבל זה לא המצב. יש יותר מידי תלמידים, רובם בלתי זכירים בעליל (בעיקר אם צבע השיער שלהם הוא לא זוהר וצבעוני), אז הדמויות הכי זכירות שמכירים בשם הם בעיקר המורים: קורו-סנסיי כמובן, המורה לספורט והמורה ללשון, אירינה ילנוביץ’. מהתלמידים מכירים את הילד עם השיער הכחול, נגישה, כי הוא גם המספר, אז הוא זכיר והוא גם רציני במשימת ההתנקשות. שאר התלמידים, אפילו שהרבה מהם קיבלו פרקים משלהם – אף אחד מהם לא זכיר במיוחד, חוץ מקרמה!

אז אפשר לצחוק עלי עכשיו שאני אוהבת סדיסטים, אבל הפרקים האחרונים בעונה הראשונה היו טובים, אבל מה שגרם לי לצחוק בקול מול המסך היה כשקרמה עשה את מה שהוא רצה (עד שעצרו אותו).

עשיתי את ה-due diligence שלי, ולפי הויקי העולם מסכים:

In the popularity poll of Volume 12, Karma was the highest ranked character, achieving 1st place.

אני לא חושבת ש-Assassination Classroom הוא טוב כמו מוב או כמו Steins;Gate, אבל לא הכל יכול להיות הכי הכי טוב.

ועכשיו אני יכולה ללכת לראות את הפרקים האחרונים.

הקומיקס האהוב עלי ביותר השנה: Chainsaw Man

הגרפיקה לא משהו – העמוד הזה הוא אחד המושקעים.
הדמות הראשית, דנג’י, אפילו לא יודע לקרוא.
המטרה שלו בחיים היא לנשק את הבוסית שלו. בגלל זה (בעיקר) הוא ממשיך לעבוד בשבילה.
רוב הבדיחות הן מהדמויות הראשיות מתנהגות בחוסר טאקט ו/או מנסות להרוג אחת את השניה.
אני בטוחה שיש עוד רשימת חסרונות ארוכה.

אבל זה הקומיקס הכי כיפי שקראתי השנה.

למה לכתוב על הפרקים החדשים שראיתי?
בשביל שאוכל לנחש דברים של העתיד עם חברים שרואים את אותן הסדרות, אבל לא באותו הזמן איתי.
ובשביל להשוות את עצמי של העבר לעצמי של העתיד מבחינת רמת ההתלהבות.

Mob Psycho 100, S2 Ep 8
זה התחיל כפרק מאוד חמוד, ומוב היה חמוד שם, והיו קצת תככים ומזימות (של ההיא ממועדון העיתונות) ורייגן שוב נחמד ואני שוב אוהבת אותו, וגם טרוקי וריצו הופיעו, אז כולם חמודים והכל רגיל. וב-2 הדקות האחרונות — הולי שיט. אני חושבת שזה לא באמת קרה, ותהיה סיבה כלשהי — הרוח מההתחלה, או סתם בימוי ועזרים של מה באמת קרה בשריפה. אין סיכוי שהסוף הנוכחי הוא אמיתי.

Kaguya Sama, S1, Ep 10
הקטע עם העוגה בהתחלה היה טוב, צחקתי בקול כשצ’יקה הגיעה, היא תמיד משפרת הכל.

Banana Fish, Ep 4
היו לי כמה דקות המתנה, וכבר היתי בסלון, אז ראיתי את ההתחלה של פרק 4. זה הפרק שבו אש עדין בכלא ושורטר ואיג’י נפגשים ואיג’י מאבד את בננה פיש ויורים בגריפין, אח של אש.
קראתי את כל הסדרה, אז זה לא שהאירועים מפתיעים אותי, ידעתי שזה יהיה מבאס ועצרתי די מהר אחרי ההתחלה; כשאיג’י ושורטר הולכים לבקר את גריפין במרפאה.

Gurren Lagann, עד פרק 8
הרבה דברים קרו. קמינה מת ואז לא מת, ועכשיו באמת מת? לא בטוחה.
אני רואה את זה על מהירות 1.5 בזמן עבודה נוספת (כשיש דברים קטנים לתקן בעבודה בלילה).
מקומות עבודה בהיי-טק צריכים לתלות תמונה של קמינה כדוגמה למנהלים שלהם

מי שחושב שיש באתר הזה ביקורות אובייקטיביות – חה! ועוד פעם חהחהחהחה!!!
איזו ביקורת אובייקטיבית ה-inner weeb שלי יכול לייצר על סדרה יפנית, שמבוססת על מנגה, כשעיקר הסדרה הוא אנשים שעוברים לעולם עם משחקים רצחניים, ועוד כשמראים שם את נופי טוקיו בכל פרק. אני לא חושבת שיכלתי לבקש משהו טוב יותר. האא כן — שהדיבוב לא יהיה זבל.

כל מי שמכיר אותי נאלץ להתרגל לעובדה שהטעם שלי בסדרות הוא מאוד ספציפי — מערכת משחק עם או בלי isekai בדיסטופיה מטורפת כלשהי עם הכלל הידוע של “מי שמת במשחק מת באמת”. אז כמובן שאליס זו הסדרה הכי טובה בטלויזיה עכשיו.
הסדרה עשויה ממש טוב. עוד לפני המשחקים והדמויות, כל הצילומים של שיבוייה בלי אנשים, והריצות באזור טוקיו. הקצב ממש טוב – יש את העולם של המשחקים, ורואים יותר דוגמאות של משחקים בכל פרק, לומדים על הדמויות וההיסטוריה של הדמויות עם פלאשבקים וסיפורים, וגם העלילה הראשית מתקדמת ומשלבים את כל אלה די טוב בפרקים.

הסיפור מתחיל ב-3 חברים שלוקחים יום חופש מהעבודה והבטלה בשביל לטייל בשיבוייה, הצומת הכי עמוס בעולם. הם מתהוללים קצת ונכנסים לתחנת הרכבת הקרובה רק כדי לצאת ממנה ולגלות שהם כבר לא בטוקיו שהם מכירים. העולם נטוש וריק והכללים הם שחייבים לשחק משחקי השרדות בשביל להשאר בחיים.
הגיבור הראשי הוא Arisu Ryouhei (Alice זה בעצם הוא, כי ככה היו כותבים את זה ביפנית), החברים שלו והאנשים הנוספים שהם פוגשים בעולם המשחקים Borderlands, בו כולם חייבים לשחק משחקים שונים על מנת להשאר בחיים. המשחקים מדורגים לפי רמות קושי וסוג (משחקי ספורט, משחקי צוות וכו’) הפסד במשחק פירושו מוות. אם לא משחקים במשחקים, אז לא מקבלים “ויזת שהייה” בעולם החדש, וגם זה אומר מוות לשחקן. המשחקים יכולים להיות משחקים רגילים, כמו תופסת, עם שינויים מסויימים בחוקים (כל מי שתופסים אותו מת), או פאזלים לוגיים לפתור, או משחקים מבוססי זמן או כוח פיזי. לכל המשחקים יש מגבלת זמן קבועה מראש.

עד כאן הכללים. כמובן שכמו תמיד בסדרות קץ האנושות, חצי מהצרות מגיעות מהאנשים עצמם ולא מהסכנה הקיומית שמרחפת עליהם, ואליס לא שונה. ובגלל שאנחנו מדברים על משחקים, אז בנוסף לפאזלים והמשחקים עצמם יש את המטא-משחק שהגיבורים צריכים למצוא ולהבין.
יש כמה מסלולים בעלילה: המסלול הראשי של משחקים ולהשאר בחיים, זה מה שהכי מעניין בהתחלה, המסלול של האנושות ומה קורה עם שאר האנשים בעולם, חוץ מהדמויות הראשיות, זה המסלול העיקרי באמצע הסדרה והמסלול של המטא-משחק, ואיך כל העולם הזה פועל, וזה מה שמעניין בסוף הסדרה; כדי להמשיך לעונה הבאה (אם נטפליקס יואילו בטובם). וברקע של כל זה יש את המסלול שמלמד על העבר והרקע של השחקנים.

אני אוהבת את הדמויות הראשיות, אני אוהבת גם את הדמויות המשניות, ואני אוהבת איך שמציגים דמויות חדשות חשובות – מראים אותם בצורה מסתורית ומעניינת, אז כשראיתי זה היה “אווו הנה מישהו חדש ומעניין שבוודאות יהיה חשוב להמשיך הסדרה” וזה די כיף.

ההשוואה המתבקשת: האם זה כמו Gantz? כן, קצת.
יש משחק שאנשים הגיעו אליו בניגוד לרצונם, וחייבים לשחק במשחק מאתגר בשביל להשאר בחיים. אבל יש אנשים שנהנים מהעולם החדש (ובשניהם הם לא מוצגים כדמויות טובות). המשחק אכזרי וכולם בסכנת מוות כל הזמן. המשחק עצמו שונה, ובאליס המטא-משחק הרבה יותר טוב, ב-Gantz זה-95% קרבות עם חייזרים.

בגלל שנהנתי כ”כ, ואני רוצה להאריך את ההנאה וגם לקרוא את ההמשך מהר יותר, אני אקרא את המנגה מתישהו בקרוב. אעשה לעצמי ספויילרים לעונה הבאה, אבל לפחות אשלוט בקצב הקריאה.
במנגה הדמויות הרשיות הם תלמידי ביה”ס, כמובן.

אדמיניסטרטיביה:
העונה הראשונה בנטפליקס היא עם 8 פרקים באורך 50 דקות. ואני אומרת העונה הראשונה כי במנגה יש 87 חלקים, והעונה נגמרה באזור חלק 18. ז”א שיש מספיק תוכן לעוד 2 עונות לפחות!

הגענו לרנסס סדרות האימה/משחק/מפלצות, ועוד בנטפליקס ולא במקומות מוזרים שלא זמינים לאף אחד. קורונה וזה, אבל איך חיי יכולים להשתפר מכאן??