רובוטים.אורג

מי שחושב שיש באתר הזה ביקורות אובייקטיביות – חה! ועוד פעם חהחהחהחה!!!
איזו ביקורת אובייקטיבית ה-inner weeb שלי יכול לייצר על סדרה יפנית, שמבוססת על מנגה, כשעיקר הסדרה הוא אנשים שעוברים לעולם עם משחקים רצחניים, ועוד כשמראים שם את נופי טוקיו בכל פרק. אני לא חושבת שיכלתי לבקש משהו טוב יותר. האא כן — שהדיבוב לא יהיה זבל.

כל מי שמכיר אותי נאלץ להתרגל לעובדה שהטעם שלי בסדרות הוא מאוד ספציפי — מערכת משחק עם או בלי isekai בדיסטופיה מטורפת כלשהי עם הכלל הידוע של “מי שמת במשחק מת באמת”. אז כמובן שאליס זו הסדרה הכי טובה בטלויזיה עכשיו.
הסדרה עשויה ממש טוב. עוד לפני המשחקים והדמויות, כל הצילומים של שיבוייה בלי אנשים, והריצות באזור טוקיו. הקצב ממש טוב – יש את העולם של המשחקים, ורואים יותר דוגמאות של משחקים בכל פרק, לומדים על הדמויות וההיסטוריה של הדמויות עם פלאשבקים וסיפורים, וגם העלילה הראשית מתקדמת ומשלבים את כל אלה די טוב בפרקים.

הסיפור מתחיל ב-3 חברים שלוקחים יום חופש מהעבודה והבטלה בשביל לטייל בשיבוייה, הצומת הכי עמוס בעולם. הם מתהוללים קצת ונכנסים לתחנת הרכבת הקרובה רק כדי לצאת ממנה ולגלות שהם כבר לא בטוקיו שהם מכירים. העולם נטוש וריק והכללים הם שחייבים לשחק משחקי השרדות בשביל להשאר בחיים.
הגיבור הראשי הוא Arisu Ryouhei (Alice זה בעצם הוא, כי ככה היו כותבים את זה ביפנית), החברים שלו והאנשים הנוספים שהם פוגשים בעולם המשחקים Borderlands, בו כולם חייבים לשחק משחקים שונים על מנת להשאר בחיים. המשחקים מדורגים לפי רמות קושי וסוג (משחקי ספורט, משחקי צוות וכו’) הפסד במשחק פירושו מוות. אם לא משחקים במשחקים, אז לא מקבלים “ויזת שהייה” בעולם החדש, וגם זה אומר מוות לשחקן. המשחקים יכולים להיות משחקים רגילים, כמו תופסת, עם שינויים מסויימים בחוקים (כל מי שתופסים אותו מת), או פאזלים לוגיים לפתור, או משחקים מבוססי זמן או כוח פיזי. לכל המשחקים יש מגבלת זמן קבועה מראש.

עד כאן הכללים. כמובן שכמו תמיד בסדרות קץ האנושות, חצי מהצרות מגיעות מהאנשים עצמם ולא מהסכנה הקיומית שמרחפת עליהם, ואליס לא שונה. ובגלל שאנחנו מדברים על משחקים, אז בנוסף לפאזלים והמשחקים עצמם יש את המטא-משחק שהגיבורים צריכים למצוא ולהבין.
יש כמה מסלולים בעלילה: המסלול הראשי של משחקים ולהשאר בחיים, זה מה שהכי מעניין בהתחלה, המסלול של האנושות ומה קורה עם שאר האנשים בעולם, חוץ מהדמויות הראשיות, זה המסלול העיקרי באמצע הסדרה והמסלול של המטא-משחק, ואיך כל העולם הזה פועל, וזה מה שמעניין בסוף הסדרה; כדי להמשיך לעונה הבאה (אם נטפליקס יואילו בטובם). וברקע של כל זה יש את המסלול שמלמד על העבר והרקע של השחקנים.

אני אוהבת את הדמויות הראשיות, אני אוהבת גם את הדמויות המשניות, ואני אוהבת איך שמציגים דמויות חדשות חשובות – מראים אותם בצורה מסתורית ומעניינת, אז כשראיתי זה היה “אווו הנה מישהו חדש ומעניין שבוודאות יהיה חשוב להמשיך הסדרה” וזה די כיף.

ההשוואה המתבקשת: האם זה כמו Gantz? כן, קצת.
יש משחק שאנשים הגיעו אליו בניגוד לרצונם, וחייבים לשחק במשחק מאתגר בשביל להשאר בחיים. אבל יש אנשים שנהנים מהעולם החדש (ובשניהם הם לא מוצגים כדמויות טובות). המשחק אכזרי וכולם בסכנת מוות כל הזמן. המשחק עצמו שונה, ובאליס המטא-משחק הרבה יותר טוב, ב-Gantz זה-95% קרבות עם חייזרים.

בגלל שנהנתי כ”כ, ואני רוצה להאריך את ההנאה וגם לקרוא את ההמשך מהר יותר, אני אקרא את המנגה מתישהו בקרוב. אעשה לעצמי ספויילרים לעונה הבאה, אבל לפחות אשלוט בקצב הקריאה.
במנגה הדמויות הרשיות הם תלמידי ביה”ס, כמובן.

אדמיניסטרטיביה:
העונה הראשונה בנטפליקס היא עם 8 פרקים באורך 50 דקות. ואני אומרת העונה הראשונה כי במנגה יש 87 חלקים, והעונה נגמרה באזור חלק 18. ז”א שיש מספיק תוכן לעוד 2 עונות לפחות!

הגענו לרנסס סדרות האימה/משחק/מפלצות, ועוד בנטפליקס ולא במקומות מוזרים שלא זמינים לאף אחד. קורונה וזה, אבל איך חיי יכולים להשתפר מכאן??