רובוטים.אורג

לספריו של פיליפ ק דיק יש כמה מאפיינים שהופכים אותו לסופר מתאים לכל זמן ולכל אדם:
1. מגוון רחב של נושאים
2. הספרים לא ארוכים, אז אין שום התחייבות
3. הציפיה למשהו לא שגרתי – למרות שבחלק מהספרים אין הפתעה, וגם זה מפתיע, ולרוב עדין מוזר

מצד שני, כשאני עושה לעצמי רשימות של הספרים שאני הכי אוהבת (או לפחות אלה שאני זוכרת), הספרים שלו אף פעם לא שם; מה שהופך אותו לקריאת פילר.

העלילה הזויה קצת ולא תמיד מעניינת (למי איכפת מכדרות?) אבל העולם המתואר בספר הוא בידיוק מה שהיתי מצפה מפיליפ ק דיק. זה נורא.
Flow my tears, the policeman said הוא ספר על הווה דיסטופי בו כל משאלות ליבה של איילת שקד התגשמו ואנשים חיים במדינת משטרה. זה לא שהכל ורוד, קיימת התנגדות לרעיון של מדינת משטרה, בעיקר מכיוון ההשכלה הגבוהה – מה שהיה בעבר קמפוסים של אונברסיטאות נהפכו לקיבוצים מחתרתיים (ותת-קרקעיים) להתנגדות, וסטודנטים הם הדוגמא לשפל המין האנושי, שצריך לתפוס ולשלוח למחנות עבודה בכפייה. פדופיליה, לעומת זאת, זה אחלה.

אחד הגיבורים בספר מסכם את העולם כך: ברגע שהבחינו בך במשטרה, לא משנה אם לא עשית כלום, כבר ימצאו משהו.
משנתו של הגיבור השני היא שאין קארמה קוסמית: לא מקבלים נקודות על זה שעוזרים לזקנות לחצות את הכביש, לא מובטח שום תגמול – לטוב או לרע. ולכן, אין סיבה להתייסר ולחשוב שהדבר הרע שקורה כעת הוא תגמול על משהו בעבר – הכל שטויות.

אני מוכנה לחזור לספרים אמיתיים!

ציון: 4.3999999999999995

ספויילרים מכאן כל הדרך למטה

הגיבור הוא זמר פופולרי ובעל תוכנית בידור, באמת כוכב-על, אבל באופן שלא מוסבר כלל, מוצא את עצמו באותו עולם בידיוק עם שינוי קטן: הוא לא קיים, אף אחד לא מכיר אותו, לא המוזיקה שלו ולא התוכנית שלו קיימים.
בגלל שהעולם לא השתנה, הוא יודע שהדבר הראשון שהוא צריך הוא סט חדש של תעודות זיהוי וכדומה, אחרת הוא מיד יתפס באחת מעמדות המשטרה הרבות וישלחו אותו למחנה עבודה בכפיה כמו את כל הסטודנטים הרעבים.
הוא מוצא מישהי שתזייף לו את התעודות, אבל היא בעצמה עובדת עם המשטרה, כך שהמשטרה כבר על עיקבותיו.
אחרי לילה במעצר, פוגשת-חוטפת אותו אליס, הלא היא אחות של הגנרל במשטרה, וכנראה היחידה בעולם שחיה חיים חופשיים כי כל סטיותייה מייד מנוקות ע”י מישהו גבוה במשטרה. היא מספרת לגיבור שלא רק שהיא יודעת מי הוא, היא מעריצה ויש לה דיסקים שלו. <הוא אמיתי! הוא לא מדמיין!> אבל זמן קצר לאחר מכן אליס מתה מסם חדש והגיבור נבהל ובורח.

המשטרה מתחילה לחקור את המוות של אליס, ובשביל אחיה הגנרל יהיה יותר נוח שזה יהיה רצח ולא התאבדות או צריכת יתר, ויש אפילו רוצח מתאים שאפשר להפליל.
בשלב הזה, הגיבור מבין שהיחס אליו מתחיל להשתנות, והוא חזר להיות סלבריטי מוכר בעולם.
בינתיים במשטרה הבינו את מה שקרה: אליס ניסתה סם חדש שהמשטרה מפתחת שגורם לאנשים להכניס את עצמם לסופר-פוזיציה של העולם ומה שהם חולמים שהעולם יהיה, אבל גם גורר אחריו את הסביבה. כולם היו בחזיונות הטריפ של אליס שהפסיק ברגע שהיא מתה. ההסבר המשכנע לא מספיק לגנרל, והם עדין הולכים להפיל את הרצח של אליס על הגיבור.

כאן בערך נגמר הספר.

יש בסוף סיכומון קטן של מה קרה לאורך 150 השנים הבאות, ולדעתי הוא הורס יותר ממה שהוא מוסיף:

• הסטודנטים הסגירו עצמם למחנות העבודה בכפיה
• המשטרה קרסה תחת העומס של עצמה, כי אחרי מאות שנים של בירוקרטיה, אף אחד לא האמין שהם יצליחו לעשות משהו, אז נעלם כוח ההרתעה שלהם.
• עוד כמה דברים קטנים הנוגעים לחיהם של אנשים ספציפיים: הגנרל, הגיבור, וכו

הראשון ממש מטופש לדעתי – לרעוב ולהלחם שנים ואז פיתאום ללכת ברצון למחנות הרעבה וניסויים בסמים חדשים וכו? נו באמת.
השני גם לא הגיוני, ואני אצטט את האינטרנט כאן: חוק הברזל של הבירוקרטיה קובע שהחלק הבירוקרטי בכל אירגון, שמטרתו לשמור על האירגון תמיד יתחזק על חשבון החלקים האחרים.
אז להגיד שהמשטרה איבדה מכוחה בגלל בירוקרטיה נשמע לא סביר.

זה היה קצר, אז אני לא חושבת שזה היה בזבוז זמן, אבל הסיום-סיכומון מבאס