רובוטים.אורג

יש הרבה חלקים במדפסת, ואחד החשובים הוא ה-hotend. נקרא לזה הוטאנד בעיברית או ראש ההדפסה.

זה החלק שמחמם את הפלסטיק ומשם הפלסטיק הנוזלי יוצא בצורה אחידה ויפה למשטח ההדפסה. בהוטאנד יש גוף חימום וטרמיסטור – מד טמפרטורה. המדפסת קוראת את הטמפרטורה ולפי זה מכוונת את גוף החימום – האם צריך להפסיק או לחמם עוד, בשביל שהחום יהיה אחיד. הוטאנד יותר טוב יתחמם מהר יותר וישמור על טמפרטורה יותר אחידה, הוטאנד ישן או לא טוב יתחמם לאט יותר והטמפרטורה לא תהיה אחידה, מה שיכול לגרום לזרימה לא אחידה של החומר.
בקרת הטמפרטורה קורית כמובן עם PID Controller.

זה החלק הכי חם במדפסת, ועדין לפעמים לא מספיק חם. כמו שאמרנו כבר, 90% מההדפסות הן PLA וזה מודפס מצויין בסביבות 200 מעלות. להדפיס חומרים גמישים לרוב צריך 240, PETG חברי החדש דורש 250, ניילון 250 וכו’. עכשיו אנשים מדפיסים גם פוליקרבונייט, וזה דורש גם מיטה מחוממת בטמפ די גבוהה וגם שההוטאנד יגיע ל 300 מעלות.
האם כל מדפסת ביתית מגיעה לכאלה טמפרטורות? לא. ז”א אין סיבה עקרונית שלא, אבל המגבלות לטמפרטורת ההוטאנד הן לרוב לא מגבלות גוף החימום אלה ממה ההוטאנד עשוי ובד”כ יש שם בפנים צינורית PTFE להנחות את הפלסטיק שיחליק יפה לתוך הראש הדפסה (הפייה שממנה זה יוצא). אז הצינורית הזו לא נמצאת ממש ממש נמצאת באזור שמתחמם, אבל מספיק קרוב, ו-300 מעלות כבר מגיע לטמפרטורת ההמסה של PTFE עצמו.
אז בגדול, מדפסות רגילות עם חומרה סטנדרטית יגיעו ל-250-260, וראש הדפסה שהוא 100% מתכת יגיע ליותר.

ההוטאנד הראשון שלי היה ממש מעשה ידי להתפאר. ליפפנו סליל מסביב לבורג עם חור באמצע, ואז ארזנו את הסליל הזה בתוך מלט עמיד בחום, הצמדנו טרמיסטור קרוב לשם, חישמלנו הכל – וזהו, יש hotend. נראה ממש מצחיק ופרימיטיבי עכשיו