נכון שלא כתבתי הרבה באתר לאחרונה? אבל ככה זה כשיש לי אתר משלי, מאוד נוח.

ראיתי היום בקולנוע שליד ביתי את Silent Hill: Revelation והתאכזבתי מהתגלית. התאכזבתי בעיקר כי הכרטיס לסרט היה מאוד יקר וניחשתי מהפרומו מה יהיה, ובשביל מה שילמתי אם לא כדי שיוכיחו שאני טועה.

אז אתחיל מהסוף, ממש מהכתוביות, פשוט כי זה היה החלק הכי טוב בסרט. מראים את כל המוזרויות של הסרט בקלוזפים ובפריימים איטיים מספיק שהעיניים שלי הצליחו לקלוט, זה היה יפה מאוד. בשאר הזמן אני הבנתי שהשחקנית הראשית היא בלונדה, וחוץ מזה לא איכפת לי שמצלמות ומקרנים יכולים להקרין ב-80 פריימים לשניה, והעין שלי כביכול יכולה להבין 12 פריימים לשניה, אני עצמי הרבה יותר איטית. מחלקת האיפור והאפקטים המיוחדים ממש התבזבזה כאן, ציור של ילד בכיתה ג’ היה עושה את אותה העבודה בהתחשב בזמן המסך שהכל קיבל.

חוץ מקטעי האומנות שבסוף, במהלך הסרט היו בעיקר קטעי בלונד והקפצות קלות. ראש-הפירמידה זכה להופעה נוספת.

מה למדתי מהסרט:
– כדי לנצח דיבוק צריך לחבק אותו (כמה אמריקאי)
– כל השחקנים נראים אותו הדבר, וכשהם מזקינים מחליפים אותו במודל חדש יותר שנראה אותו דבר. הבחורה הראשית בסרט נראית כמו מישל ויליאמס.

ציון במדד רובוטים אורג: -12

למי שפיספס את הפרקים הקודמים, מציאת עבודה בשבילי היתה בעצם ניסוי ארוך בהמנעות מראיונות. וכך הגעתי לחברת קבלנות בתחום שמתחרה עם עובדים זרים בארצנו. זכיתי לקטוף תותים ועגבניות שרי כמו שרציתי, וגם כמה חומרים נוספים מן הצומח שהשתיקה יפה להם (ובתי חולים בארץ לא מאמינים כשאנשים אומרים להם “אבל לא ידעתי מה זה עושה”).

החסרונות בעבודות חלומותיי המקורית היו רבים: אני לא אוהבת עבודה פיזית, וגם עבודה בחוץ לא מתאימה לי – אני חייבת מזגן. והדבר הכי נורא הוא הריחוק מטלויזיה ומפרסומות.
ולאחרונה אני חושבת שאני צריכה להחליף תחום. הדבר שהכי יתאים לי לעשות הוא גם הדבר שאני הכי טובה בו – בטלה. זה תפור עלי! אני אהיה מצויינת בזה. יש לי ניסיון רחב במיוחד. ולכן, מה שאני צריכה להתרכז בו עכשיו הוא לגרום למעסיקים לראות את הבטלה שלי כנכס לחברה.

הבטלה שלי הולכת לכלול הרבה עבודה; הדבר השני הכי חשוב הוא ההתעסקות במדפסת (הראשון זה מנוחה, לא צריך להרחיב בנושא). עם המדפסת יש לי עוד הרבה עבודה, ואני צריכה בזמן בשבילה. עוד משהו שחשבתי עליו הוא
Diablo 3, שעם יציאתו החלטתי שאולי כדאי להתחיל לשחק, לאו דווקא בדיאבלו כי הוא קשה מידי, יש משחקים אחרים שאני חושבת שאוכל לשחק על המחשב חסר כרטיס המסך שלי ומערכת הפעלה שיש ל-1.6% מהאנשים (אני כ”כ מיוחדת, וזה עוד לפני שהזכרתי את המקלדות שלי).

מאפיינים לעבודה המאפשרת בטלה אקטיבית בנוחות:

• מזגן
• מחשב עם Windows ומחובר לאינטרנט
• קרוב לבית (בשביל נגישות למדפסת)
• שעות עבודה נוחות

לפי אלו משרת חלומותיי החדשה היא להיות פקידה, ועוד יותר טוב יהיה להיות פקידה בקבע!
יש מזגן, יש מחשב ואוכל לשחק, ואף אחד לא יגיד לי שום דבר אם לא אספיק עבודות – אני פקידה, לא יצפו ממני להרבה מימלא.

מה שעומד כרגע ביני לבין להיות פקידה מוצלחת ומצליחה הם פרטים שוליים: אצטרך להחליף את כל המלתחה שלי שתראה כמיטב אופנות עכו”ם, ולוותר על שלט “האתאיסט” שלי – כי איזו פקידה שמכבדת את עצמה תסתובב עם כאלה דברים? אבל מה לא אעשה עבור משרה שמאפשרת בטלה ו-battle.net.

אז כמה סוכר?

בשנה שעברה מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן עשיתי המון דברים לא שימושיים, לא מהנים וכאלה שלא שיפרו את מצבי הכלכלי. למעט דבר אחד שקרה בחודש האחרון: הרכבתי מדפסת תלת מימדית!

יש הרבה מה לכתוב על המדפסת, ואני אשתדל לכתוב קצת על כל דבר בשביל שיהיה תיעוד גם בעיברית.

1. בירוקרטיה – קניות, משלוח וכד’
2. מדריכים ועזרה באינטרנט
3. הרכבת המכניקה
4. הרכבת הלוח, החשמלאות והבדיקות
5. כלי עבודה שימושיים (וקצת חלפים ואילתורים)
6. תוכנות וקבצים
7. הדפסה וכיול
8. מטווח בעיות

מדפסות תלת מימדיות הן לא רעיון חדש, אבל מדפסות ביתיות ונגישות קיימות רק בשנים האחרונות, ועכשיו כשזה יצא לחופשי חוק 34 של האינטרנט פועל, וכל מה שחושבים עליו מבחינת פיתוח המדפסת — כבר נעשה ע”י מישהו באינטנרט.
התיכנון של המדפסת הוא חופשי ופתוח, בנוסף לתיכנון ה”ציבורי הרשמי” יש כמה חברות שמפתחות מדפסות משלהן, כאשר גם התיכנון שלהן זמין להורדה חופשית. חוץ מהמדפסת עצמה, יש אתר לשיתוף מודלים והשווצות באובייקטים מודפסים.

אופן הפעולה של מדפסות ביתיות הוא לקחת חומר גלם (מקרונים מפלסטיק) ולהמיס אותם מפיה שזזה ליצירת שכבות של הצורה הרצויה.
ולכן, בגדול מה שצריך בשביל מדפסת פועלת:
מדפסת, מקור כוח (ספק מחשב עם כמה התאמות), חומר גלם (מקרונים מפלסטיק), דבק סלוטייפ עמיד בחום (בשביל משטח ההדפסה).
יש עוד דברים שכדאי שיהיו זמינים ונגישים, אבל על זה בהמשך, בחלקים הרלוונטיים.

קניות והשווצות

אני קניתי קיט מדפסת להרכבה עצמית מחברת מייקרגיר, בהמלצת ערן מ-arduino.co.il (האתר לא פעיל).
הקיט מכיל את כל הרכיבים האקטרוניים הדרושים, את כל רכיבי החומרה (מוטות, ברגים, אומים ושאר ברזל), את רכיבי הפלסטיק הדרושים, רכיבי עץ בשביל לוח ההדפסה, סרט טפלון, סלוטייפ עמיד בחום בכמה גדלים, מפתחות בשביל המנועים, וכד’.
היום, אחרי שהמדפסת כבר פעלה והדפיסה, היתי צריכה לעשות את קניית ההשלמות הראשונה מעבר לדברים שהגיעו עם הקיט (קניתי בזבזן מתח, צריך להרחיב על זה בחלק החשמל).
עלויות:
קיט המדפסת + קילו של חומר להדפסה + משלוח מהיר עלו 1000$. בנוסף, היתי צריכה לשלם לדואר כ-700 שקלים על עלות המכס ועל זה שהואילו בטובם לשחרר לי את החבילה מהמכס.
זמנים:
לקח חודש ושבוע מהיום בו הזמנתי את המדפסת עד שהיא חיכתה לי בבית
ההרכבה לקחה 4 סופי שבוע בשביל להגיע למדפסת פועלת + כיול ראשוני

אחרי שבניתי מדפסת ואני חכמה יותר, אני אוכל להסתדר גם בלי קיט. למי שבונה מדפסת בפעם הראשונה, לבנות בלי קיט אומר כנראה שיקח יותר זמן להרכיב, ויותר טיולים לחנות החומרה הקרובה ו/או קצת יותר אילתורים בכל המכניקה.

ההמשך בפרק הבא.
ועכשיו אני הולכת לספור מדפסות שמדפיסות מדפסות

השבוע התחילה ב-HBO סדרת הטלויזיה Game of thrones, שמבוססת על הספר הראשון בסדרת הספרים שיר של אש ושל קרח. ולכן זה גם היה זמן טוב להתחיל לקרוא/לשמוע את הספרים. קורא הספרים שלי אומר שאני ב-45% ספר, אז לא יהיו כאן ספויילרים לאף אחד, רק תלונות מוצדקות.

ההשוואה המתבקשת כאן היא ל-2 מתחרים אחרים: סדרת הטלויזיה צריכה להתאמץ בשביל להצליח כמו ספרטקוס — אחרת בשביל מה כל הפורנו.
עבור סדרת הספרים יש לי השוואה עלובה יותר, Wheel of time — הספר הראשון היה מעניין, בגללו לקח לי יותר מידי זמן להתייאש מההמשכים. Game of thrones עוד לא מעניין, יש לי הבטחות רחוקות על זומבים של שלג וחלומות על שלדים של דרקונים, חוץ מזה יש רק פדופיליה ותככים ומזימות. וכמובן קיים המוטיב החוזר של סדרת ספרים חסרת סיום ברור והמחבר לא הולך ונהיה צעיר יותר. כרגע יש ארבעה ספרים בסדרה, לפי העובי ההולך וגדל של הספרים, ברגע שכל ה-7 (שידוע עליהם כרגע) יהיו שלמים צריך יהיה להרחיב את ארון הספרים.

כמו בכל סדרה, הפתיחה מציגה את הדמויות הראשיות, כאן יש המון דמויות וכולן מספיק חשובות בשביל שתיאור מלא שלהן (כולל חלומות ילדות) יופיע כבר בהתחלה. אין כמו לפתוח עלילה עם מפץ של דמויות, עד כדי כך שכרגע אני לא באמת מבדילה ביניהן, וכל תיאור של דמות נשמע לי כמו מישהו חדש, גם אם הוא הופיע כבר בשם דומה. אני בטוחה שהוספתי אחוז קטן בלבד של דמויות לא קיימות, הזכרון שלי לא בנוי לדברים כאלה.

כרגע, הסיפור הכי מעניין הוא של ג’ון סנואו, בין היתר כי הוא הכי קרוב לזומבים של השלג.

תקוותי לעתיד

ציון 5 מתוך 10
מסקנות הרבה סופרים של סדרות ספרים פופולריות הם בעצם פדופילים.
מסקנות אופרטיביות אני אגמור לקרוא את הספר השבוע, ואמשיך לראות את הסדרה. לא אתייאש מפורנו אם מבטיחים לי זומבים של שלג אחרי זה.

עידכון:
גמרתי את הספר הראשון. אני חושבת להוריד את הציון ל-4.
יש משהו שימושי בספר הזה: שמות הפרקים הם לפי שמות הדמות העיקרית בהם. שכשאחליט להמשיך לקרוא אוכל לעקוב רק אחרי עלילה מעניינת אחת מתוך 17 אחרות.