רובוטים.אורג

לפני כמה ימים כתבתי שאיש המסור הוא הקומיקס הכי טוב שקראתי השנה. מאז, גמרתי לקרוא אותו וקראתי את כל דיוני הרדיט, ואני רוצה להגיד שוב שזה הקומיקס הכי טוב שקראתי השנה.

מעכשיו יהיו כאן ספויילרים לחלק הראשון (בערך חמישית) מהקומיקס בשביל להסביר את העלילה והעולם.
—– ספויילרים עולמיים עד נניח פרק 15-20 ——

כשאומרים שפחדים יכולים לקבל צורה – זה באמת המצב. פחדים של אנשים מתגלמים כיצורים שמסתובבים בעולם ומאיימים על אנשים. ככל שהפחד גדול יותר כך השד גדול יותר – ויכול להסב יותר נזק ובאופן הזה להגביר את הפחד ולגדול עוד יותר.
אז אם, למשל, אנשים פוחדים מעטלפים, זה יגרום לקיומו של שד העטלף, שימשיך להפחיד אנשים. ככל שהפחד ישן יותר – ז”א שהרבה אנשים פחדו מזה הרבה שנים, כך השד חזק יותר. אבל יש גם שדים חדשים ומאוד מאוד חזקים, כי הפחד שברא אותם היה מאוד חזק, כמו למשל שד-האקדח. אקדחים וכלי נשק הם המקור להרבה סבל ופחד אנושי, ובגלל הפחד בגדול הזה, שד-האקדח הוא אחד השדים הכי חזקים בעולם.
זה העולם של איש המסור.

עם כל השדים האלה שמסתובבים ומאיימים על אנשים, צריך שיהיה גם מישהו שיוכל להלחם בהם ובשביל זה יש ציידי שדים. כמובן שבכל חברה קפיטליסטית יש את הסקטור הפרטי ויש את המשרד לבטיחות הציבור והם הגוף הממשלתי שאחראי על ציד שדים.

אנשים לא הולכים להיות ציידי שדים בשביל הפנסיה התקציבית.

דנג’י הוא ילד שנאלץ לעבוד בתור צייד שדים עבור היקוזה בשביל לשלם את החובות של אבא שלו. אלה לא חיים מי יודע מה טובים, והוא לא הולך לביה”ס, לא יודע לקרוא, רעב רוב הזמן אבל חי. אבל כשהיקוזה צריכים להקריב מישהו בשביל עיסקה שהם עשו עם אחד השדים – הם מקריבים את דנג’י לזומבים.
אבל, הו הו הו, כל זה קורה בפרק הראשון, וזו סדרה של 97 פרקים, אז ברור שזה לא נגמר כך!
המסור של דנג’י הוא בעצם הכלב-שד-מסור שלו, והוא מקריב את חייו בשביל להציל את דנג’י וכך נולד איש המסור!

בעזרת כוח המסור דנג’י הצליח להרוג את כל הזומבים ולצאת מהמחסן אליו היקוזה זרקו אותו בחיים! מצויין, נכון?
האאא לא ממש. כי עכשיו הוא חצי שד, וזה אומר שהמשרד לבטיחות הציבור יכולים לצוד אותו.
בגלל שהוא חצי אנושי, הוא מתחיל לעבוד ביחידה מיוחדת של המשרד לבטיחות הציבור ביחד עם עוד מישהי שהיא שדה בדמות אנושית – Power, ועוד כמה ציידי שדים אנושיים.
וכך מתחיל הסיפור של איש המסור.

אז מה כ”כ טוב בילד שהופך למסור?

הכל! אבל אני מוכנה לפרט קצת.

כמובן שקרבות שדים זה די גבוה אצלי ברשימה.
זו גם סדרה מאוד מצחיקה, וזה לא תמיד הומור שחור, חצי מהדמויות הראשיות הם אידיוטים חסרי טאקט, אז יש הרבה קטעים מצחיקים כשהם פשוט אומרים את מה שהם רוצים.

אני מאוד אוהבת איך שהעולם והעלילה נבנים – זה מתחיל די סטנדרטי כזה: יש ילד שבמקום למות מתאחד עם השד שלו ומתחיל להלחם בשדים אחרים, אין חוכמות, זה קרבות שדים וזהו. אבל אז יש קצת את העיניין שהוא עובד עבור הממשלה, ויש כמה דברים מוזרים סביבו, והשדים עצמם – מאיפה הם באים? ומה הם רוצים? אז מי שציפה רק לקרבות שדים ולא לשום דבר אחר – 200 הפרקים הראשונים של Gantz יהיו יותר טובים.

אחד הדברים החזקים באיש המסור, לפחות בשביל הג’אנר בו הוא נמצא, אלה הדמויות. חוץ מדנג’י, איש המסור עצמו, יש את פאוור – שדת דם שמתנהגת כמו דנג’י – שניהם אידיוטים (אבל חמודים), לפחות אצלו זה כי הוא לא הלך לבית ספר, אצלה לא ברור למה. אקי הוא האחראי עליהם במחלקת ציידי השדים שלהם, אבל בפועל הוא כמו ההורה של שניהם. קובני, שעובדת איתם, ולא ברור מה היא בכלל עושה שם (“היתי צריכה עבודה וזה היה או זנות או להיות ציידת שדים ממשלתית”), מקימה הבוסית המפחידה שלהם, וכו’. הקטעים בהם מראים את דנג’י, פאוור ואקי משחקית בית מאוד מצחיקים או חמודים.
במשאל הפופולריות שהיה מתישהו באמצע הקומיקס, דנג’י קיבל רק מקום חמישי – עד ככה כל הדמויות שם אהובות. אני אוהבת את דנג’י, פאוור ואקי (תוספת מאוחרת:) וקובני.

משבחים מאוד את האופן בו פוג’ימוטו בנה וסידר את הפאנלים, כי יש שם הרבה קטעים שבונים יפה את הפאנצ’ או התגלית המבאסת, או כל דבר אחר שלרוונטי באותו הפרק. אני מבינה על מה מדברים, אבל אני לא קוראת וחושבת לעצמי “הפאנלינג כאן מצויין”. אז רק אגיד גם אם הציורים לא כאלה מגניבים כמו סולו לבלינג, זה נראה ממש טוב, וזה מושך את העין ומאוד קריא ויש הרבה קטעים בהם יכלתי לדמיין לעצמי את הסצנה מתנגנת כמו סרט. קל מידי לגמור את כל הסדרה (97 פרקים) מהר מידי.

רוב הזמן כולם נראים מאוד spent

אנימה ואדנימיסטרטיביה

בגיליון האחרון הכריזו על סדרת אנימה, אז זה נחמד. וגם הוכרז שזה היה החלק הראשון ויהיה המשך – אז גם זה טוב.
ברדיט כולם מתלוננים ש-MAPPA, הסטודיו שיעשה את האנימה, לקחו על עצמם יותר מידי לאחרונה, אבל אני אוהבת את כל מה שראיתי שלהם, אז רדיט יכולים להמשיך להתלונן ואני אחכה בהתלהבות.

באנגלית, אפשר לקרוא את זה ב-viz.com עם מנוי ל-Shonen Jump או אם קונים רק את המנגה הזו, ואז צריך לקנות כל גיליון בנפרד.
מנוי חודשי לשונן ג’אמפ יוצא יותר משתלם, כי זה $2 בחודש, שזה לא כזה נורא, ואפשר לקרוא את כל איש המסור בחודש אחד (כי יש פחות מ-100 פרקים). אם ממשיכים את המנוי אפשר לקרוא גם את הסדרה הקודמת של אותו הכותב – ‏Fire Punch.

עד כמה זה דומה ל-Gantz?

הפינה הקבועה שלי
שניהם דומים ברמת ה-gore, ומי שרוצה לקרוא רק בשביל זה לא יתאכזב בשתי הסדרות.
גם בגנץ וגם באיש המסור יש גיבור ראשי וחבורה סביבו שצריכים להלחם ביצורים לא אנושיים קשים, ורמת הקושי/העלילה עולה כל הזמן. גנץ הרבה יותר ארוך, ולוקח יותר זמן להגיע לעלילה שהיא לא רק “בוא נהרוג חייזרים”, באיש המסור זה מתחיל די מהר. בכלל, בניית הסיפור של איש המסור היא בקצב מצויין.
אני אוהבת את Kurono, אבל הדמויות באיש המסור הרבה יותר טובות. כל הדמויות טובות, אפילו דמויות הרקע המוזרות.
אז מי שאהב את גנץ – מאוד מומלץ לקרוא את איש המסור, אפילו שאין שם fan service כמעט בכלל.

מה הלאה?

בזמן שאני מחכה לאנימה ולחלק הבא, אני חושבת שאקרא גם את Fire Punch, הסדרה הקודמת של פוג’ימוטו. היא יותר מבאסת, אז אני עוד אחשוב על זה.
ואראה מתישהו את Jujutsu Kaisen, כי קראתי שהוא גם אפלולי כזה, והשכן בבידוד אז אנחנו לא יכולים להמשיך לראות את Dorohedoro.