Blade of the Immortal
הרצינות הגיעה גם לפה:
הקומיקס Blade of the Immortal, שיוצא בשפות קונבנציונליות ע”י חברת DarkHorse, הוא אחד הקומיקסים הכי טובים שקראתי אי פעם.
אפילו יותר מזה – הוא הקומיקס הכי טוב שקראתי אי פעם. והקומיקס היחיד שאני חצי זוכרת שצריך לעקוב אחריו.
יש הרבה מכות וחרבות ודם ואיברים כרותים – זה בהחלט לא לרכי הלבב. מצב שני, מי שאין לו בעיה עם כאלה דברים – אז יש גם עלילה (בניגוד לרוב הדברים האחרים שמומלצים באתר הזה) והסיפור ממש מעניין וטוב.
העלילה מתרחשת בתקופה הפיאודלית של יפן, ובפרק הראשון פוגשים את הגיבור – הוא רונין, סמוראי בלי אדון, עם קללה שמוטלת עליו, והוא לא יכול למות עד שהוא לא יהרוג 1000 אנשים רעים!
ואכן לחוברת הראשונה קוראים Blood of a Thousand.
העלילה מתחילה כשהוא פוגש ילדה בשם רין, שרוצה לנקום את מות הוריה ולרצוח את מי שרצח אותם
הקומיקס הוא שחור לבן, רק הכריכה צבעונית, אבל הציורים מאוד טובים, ויש מגוון רחב מאוד של כלי נשק וסגנונות קרב.
הטענה היחידה שיש לי היא שבפרקים האחרונים (שזה כמעט חצי מהחוברות עכשיו) ציורי הכריכה נהיו פחות טובים – למרות שאותו אדם שעושה את הקומיקס ממשיך לצייר גם את הכריכות.
זה לא קומיקס, אלא מנגה – לכן התוכן הוא בשחור לבן. זה מאפיין די סטנדרטי של מנגה שהאיכות של ציורי הכריכות לא עקבית.
זה נשמע כאילו אתה מזלזל בז’אנר.
אני אוהבת מנגה – ויש שם את הדברים הזולים והדברים היותר איכותיים.
אבל אפילו בקומיקסים הזולים יותר, הכריכות מתחלפות רק כשהאומנים מתחלפים.
או כשהכל נהיה מחשבי ומוזר – כמו בכל הקומיקסים של מרוול עכשיו.