רובוטים.אורג

בטמן החדש

ראיתי אותו כבר לפני הרבה זמן, וקשה לי להגיד עליו דברים רעים מכמה סיבות, העיקרית שבהן היא אלימות פיזית מצד החברים שלי.
זה לא שיש לי הרבה דברים רעים להגיד – הוא טוב, ואני ממליצה לראות, רק שלא החליפו את השחקן של בטמן, והוא עדין נראה כמו איזו גננת מחליפה. לפחות העקומה מהסרט הקודם כבר לא איתנו, במקומה יש עקומה חדשה – מגי ג’ילינהול, אותה אני אוהבת יותר, ויש לה גם איזה סרט מופרע שבו היא מזכירה חולת נפש, עם בוס לא שפוי במיוחד.

כל הקטעים הטכנולוגיים המופלאים פה – בחלומות הכי הרפתקניים שלי, אני לא אחלום שאני יכולה להתחבר ולשדר מידע מכל טלפון בין לילה, אפילו במאהל בדואי, עם 3 קווים. אבל אני לא עשירה כמו ברוס ווין. שיכול ביממה אחת לשלוח טכנאי לכת בית ולכל משרד ולכל איזור תעשיה נידח ולהתקין שם משדר (המשדר זה דווקא החלק הקל – גם אני עשיתי כאלה בכיתה ו’). בארץ זה לעולם לא היה פועל.

וגם עיניין החליפה היה טיפשי במיוחד:
לוצ’יוס מלפוי: “בוא אני אכין לך חליפה חדשה”
בטמן: “מה טוב בה?”
לוצ’יוס: “היא לא יודעת לעצור כדורים, גם לא סכינים, גם לא מכות חזקות, גם אין לה בולמים טובים. אבל היא טובה נגד כלבים”
בטמן: “הא, טוב”.

ובעינייני הג’וקר, זמן לא רב לפני שראיתי בטמן, ראיתי את The Shining, והוא נראה ממש דומה לג’ק ניקולסון שם, לעומת זאת, חברים שלי טענו כל הסרט שהוא נראה כמו מל גיבסון. נראה לי שהם התבלבלו בצבעים.

העיקר שהיה את פקד גורדון – והוא גם דומה לעצמו מהסרט המצוייר.

Hitman

אני רגילה לראות סרטים בזמן התעסקות בויקי ובדברים אחרים. שלא כהרגלי – את הסרט הזה ראיתי על מסך שלם. אך אל דאגה, היתה לי תעסוקה, והסרט עבר בסדר.

מה שהעסיק אותי בחלק הראשון של הסרט, היה למצוא יונק באות י’. מיד צעקתי “יען” אבל הן מטילות בייצים, ומוצצות עצבים – לא יונקות אותם,אח”כ היה ילק, ועוד כל מיני. אחרי כמה שנים כבר מצאתי את מה שהיה צריך.
בחלק השני של הסרט, עברתי לחפש יונק ב-ע’. מסתבר שגם זה היה קל, ואני פשוט קהת מחשבה, והסרט הקודם אפילו דיבר עליו.
בגלל שהיתה לי מספיק תעסוקה מחשבתית משלי, לא היתי צריכה לחפש אותה בסרט – מה שעזר להגדיר אותו כסרט בסדר גמור.

הסרט נמחק לפני שהספקתי לעשות סקרינשוטים, אבל הכנתי animated gif שיכול מאוד להיות שתראו בסרט את אותם הפריימים בידיוק.

עוד דבר מאוד מגניב בסרט הוא שלשחקן הראשי קוראים משהו אוליפנט! כמה חמוד!
כמו החיות משר הטבעות!

עכשיו יש תחרות: יש לי סיפריה מלאה בסרטים שצריך לראות – אפילו חילקתי אותם לסוגים. ויש ערימת מאמרים שצריך לקרוא. נראה מה יגמר קודם.
אני מקווה שאני לא אתבלבל ואתחיל לכתוב ביקורות למאמרים – זה יכול להיות יעיל ללימודים, אבל מפחיד מידי בשבילי – מתחילות לרוץ לי מחשבות מוזרות על זומבים ו-continuations. זה דווקא ממש מתאים. מתכנתים למישהו את המוח, שמים לו את ה continuation של מה שהוא צריך לעשות, ועושים suspend. אחרי כמה זמן, כשהוא כבר מת והכל, עושים resume מאותו מקום.

זה דוקא רעיון גאוני: אפשר להגיד לאנשים שהנה המשך החיים שלכם מתוכננים ואתם לא צריכים לדאוג, ואז בעזרת מניפולציות פשוטות על קונטינואציות, מחליפים את כל מה שרוצים – צריך לשנות קצת את מה שהם זוכרים אחורה, בשביל שלא יופתעו מהמצב החדש, ולתת את ההוראות קדימה, ויש לנו חיילים זומביים שאפילו לא יודעים שהם מתים!
הלכתי לשולחן השרטוטים!