ההשוואה המתבקשת כאן היא ל-2 מתחרים אחרים: סדרת הטלויזיה צריכה להתאמץ בשביל להצליח כמו ספרטקוס — אחרת בשביל מה כל הפורנו.
עבור סדרת הספרים יש לי השוואה עלובה יותר, Wheel of time — הספר הראשון היה מעניין, בגללו לקח לי יותר מידי זמן להתייאש מההמשכים. Game of thrones עוד לא מעניין, יש לי הבטחות רחוקות על זומבים של שלג וחלומות על שלדים של דרקונים, חוץ מזה יש רק פדופיליה ותככים ומזימות. וכמובן קיים המוטיב החוזר של סדרת ספרים חסרת סיום ברור והמחבר לא הולך ונהיה צעיר יותר. כרגע יש ארבעה ספרים בסדרה, לפי העובי ההולך וגדל של הספרים, ברגע שכל ה-7 (שידוע עליהם כרגע) יהיו שלמים צריך יהיה להרחיב את ארון הספרים.

כמו בכל סדרה, הפתיחה מציגה את הדמויות הראשיות, כאן יש המון דמויות וכולן מספיק חשובות בשביל שתיאור מלא שלהן (כולל חלומות ילדות) יופיע כבר בהתחלה. אין כמו לפתוח עלילה עם מפץ של דמויות, עד כדי כך שכרגע אני לא באמת מבדילה ביניהן, וכל תיאור של דמות נשמע לי כמו מישהו חדש, גם אם הוא הופיע כבר בשם דומה. אני בטוחה שהוספתי אחוז קטן בלבד של דמויות לא קיימות, הזכרון שלי לא בנוי לדברים כאלה.

כרגע, הסיפור הכי מעניין הוא של ג’ון סנואו, בין היתר כי הוא הכי קרוב לזומבים של השלג.

תקוותי לעתיד

ציון 5 מתוך 10
מסקנות הרבה סופרים של סדרות ספרים פופולריות הם בעצם פדופילים.
מסקנות אופרטיביות אני אגמור לקרוא את הספר השבוע, ואמשיך לראות את הסדרה. לא אתייאש מפורנו אם מבטיחים לי זומבים של שלג אחרי זה.

עידכון:
גמרתי את הספר הראשון. אני חושבת להוריד את הציון ל-4.
יש משהו שימושי בספר הזה: שמות הפרקים הם לפי שמות הדמות העיקרית בהם. שכשאחליט להמשיך לקרוא אוכל לעקוב רק אחרי עלילה מעניינת אחת מתוך 17 אחרות.

זומבילנד הוא אחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה. יותר טוב מ”שון של המתים” (Shaun of the Dead בשפת המקור).
זה סרט זומבים שהשקיעו בו יותר מחשבה מלבחור את הקפה שכולם ישתו בבוקר, ויותר כתיבה ממה שהצלם כותב כשהוא מבקש את מספר הטלפון של עוזרת ההפקה (או הזומבית החשפנית הראשית) בסרטי זומבים אחרים. כבר בהתחלה אפשר לראות שהרבה מחשבה הושקעה בסרט הזה – Zombie kill of the week יכול להיות משחק אפילו יותר מבדר מהמשחק “מת לתכנת” שאני עורכת.
יש פה כ”כ הרבה קטעים שאני טוענת שחייבים לראות, כי הם הצחיקו אותי עד דמעות וחבל לפספס כאלה מילות חוכמה או מראות זוועה. לדוגמא עדר זומביות פיות בנות 5, זה כ”כ מבדר. באיזה עוד סרט זומבים תראו את זה?

מי שרוצה פירוק לשברים פשוטים יותר של מה שקורה בסרט, אז ככה:
דקות 0 – 56: לא הפסקתי לצחוק ולצחקק באופן רצוף.
דקה 56 למשך כמה דקות ארוכות: מגיע הקטע המרגש. לי לא מאוד איכפת, וכנראה שלא היתי שמה לב אם החלק הזה היה יורד, אבל זה נועד עבור אנשים שחשוב להם קיום על רצף עלילתי כלשהו.
כמה זמן אחרי זה: החלק ההירואי המופלא שכולל הרבה כדורים, דם ואביזרים נלווים אחרים.
ויש גם קטע קטן קורע לב ומזיל דמעות כנהרות – אבל זה בסדר, גם הוא מצחיק.

יש בסרט הזה הכל: זומבים, נשקים קהים (אלות בייסבול), נשקים חדים (מקבת) ושחזור תפיסת רוחות רפאים ממכסחי השדים.
אין לי תמונות טובות של המופע הקולנועי המופלא הזה, אז תצטרכו לראות בעצמכם. זה מצחיק ומצויין, ומגיע עם תמונה של טווינקי.

דברים שלמדתי מהסרט:
צריך להתמיד בריצה. זומבים רצים מהר, אבל לא מספיק מהר.
צריך לסרסר את אחותי בשביל המקצוע השני הכי עתיק בעולם: רמאות. רמאות של 2 אנשים תמיד עובדת טוב יותר.

ההספק של מייגן פוקס הוא לא משהו, אנשים נרצחים בקצב של חצי שעה לבן אדם, ג’ינג’ר זריזה יותר, ויש הרבה יותר הרס כללי.
יש הרבה דברים טובים, רצח, שיופי גרון ושאר איברים, מחלות עור מוזרות ומגעילות, זנבות ואפילו מוות בשוגג – כמה לא מתאים לז’אנר.

זנב!
הזנב מוסיף לג’ינג’ר יותר איברים, לכן בספירת גופות כללית היא צריכה לקבל יותר נקודות ממייגן פוקס.

הסרט נראה ממש ישן, אבל הוא מספיק חמוד בשביל שאוסיף את המשך 2 ו-3 שלו לרשימת הצפיה.
את 3 אני כנראה לא אראה, יש גבול, יש לי כמה סרטי טרומה שאני כבר מעדיפה לראות קודם.

בונוס מיוחד:
לג’ינג’ר יש שכנים קנדיים

בונוס למי שהולך לראות את מייגן פוקס: emo-kids בכל מקום

ציון לג’ינג’ר: 7.3
עלילה +1, זנבות +1, דם +1, פלסטיק +1, מחקר מדעי +1, הסבר על איך לעשות סמים בבית +1, אנשי זאב עם הרבה פיכסה נזלתית + 1, 0.3 כי זה סרט קנדי
ציון לג’ניפר: 3.2
+1 על כל גופה בסדר, +1.2 על הקיא השחור בהתחלה -1 על כל האמו-קידס

ציון לגוף של ג’ינג’ר: 8 (+1 לזנב)
ציון לגוף של מייגן פוקס: 7 (אין זנב)

הסרט דן בהרבה עינייני מוסריות, לאומית ואישית. ככה זה כשהדמות הראשית עושה דוקטורט בפילוסופיה. בשלב מסויים היא גם מגיעה למסקנה שלהיות רע כשאתה ערפד זה בסדר – כי ככה זה ערפדים.

זה אולי נראה ככה, אבל זה לא מה שאתם חושבים

כריסטופר ווקן מופיע שם בתור ערפד מלומד ומסודר, ומלמד אותה מוסר מהו. כנראה שכשעוסקים בפילוסופיה, מוסר הוא תיאורטי, ואין את ההיבט המעשי לפני שערפדים זקנים מענים את (חוסר) הנשמה עד מוות.

וברצינות, זה סרט מוזר, כי הוא על ערפדים, אבל כאילו על סמים, כי כביכול זה אותו דבר, למרות שבכלל לא אומרים את זה באף שלב.
וזה עולה פה נקודה יפה – האם ערפדים יכולים למות מהרעבה? אם הם אל-מתים, האם דם אנושי נחוץ להם לקיום?
מוזרויות.

—

יש סדרה חדשה, בשם True Blood, יש המון טריילרים וחלקי פרקים ביוטיוב. ראיתי את הפרק הראשון. בהרגשת נדיבות כללית, בגלל שזה פרק ראשון ויש שם ערפדים, ומבטיחים דם – אני מביאה לזה את הציון 7. בדרך כלל זה אומר שאני מתכוונת לראות את הפרק השני בשביל להחליט על עתיד הסדרה.

הבעיה פה היא שאני לא יכולה להסתכל על השחקנית הראשית. יש לה כמה בעיות בולטות: היא מכוערת, היא לא יודעת להחזיק את הראש ישר, אז היא כל הזמן מנדנדת אותו – ונראית כמו בובת רעידת אדמה, וכמובן, הדבר שאי אפשר להתחמק ממנו: אני לא יכולה לראות אותה פותחת את הפה. לפחות היא ציחצחה שיניים כל יום, יכל היה להיות יותר גרוע.

דבר נוסף שאני מאוד לא אוהבת זה הצילום – יש שם קטעים בהילוך איטי, וכדי לפצות על הזמן, צמודים לזה קטעים בהילוך מהיר יותר. זה ממש מקולקל.
ולערפדים יש שיניים מתקפלות – בטח יש שם איזה קפיץ בפה. וגם הם לא כ”כ שווים – אפשר לעשות להם bind עם שרשר כסוף – לא ידעתי שזה אפשרי – לא ראיתי את זה במקורות מקצועיים נוספים.

לסיכום, אני הולכת לראות את הפרק הבא רק אם מישהו יראה אותו לפני, ויגיד לי שיש שם מספיק מכות.
אני לא מאלה שאוהבים סמולוויל, אז לעשות סמולוויל-ערפדים לא יגרום לי לרצות לראות את זה.

—

בזה עברתי על תגובות ועל דם. היזע היה בעשיית הסקרין-שוט, כי משום מה כל התוכנות שלי סירבו לצלם תמונות. חלק הודיעו על שגיאה ואחרות קרסו בלי בושה. איזה מזל שיש קודקים ישנים שלא עושים שום דבר משוכלל, וכנראה לא מבינים חצי ממה שכתוב בוידיאו – אבל זה די והותר בשביל מה שרציתי להמחיש.

בעבודה, סתם בשביל הכיף, הבאתי למחשב שלי לעשות רעשים של “אני עובד” ולחשב את אקרמן(4,3). ועכשיו אני חושבת שאני אבקש ממישהו לעזור לי בתרגיל חשבון – לעשות טבלה כמו של לוח הכפל, 10*10, אבל של אקרמן.
איזו שמחה

כמו שאמרתי, הסרט הזה כ”כ משובח ונכנס לקלסיקות של כל הזמנים, כך שבפרק אחד של Ghost in the Shell רואים שם כמה אנשים צופים במר. ערפד*, וכמו שאפשר לראות גם מהתמונות כאן, אי אפשר באמת להתבלבל בינו לבין ערפדים אחרים.

נראה לי שזה אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בז’אנר הזה (רק שעוד לא החלטתי לאן לסווג אותו – לקומדיה או אימה), ויש גם הרבה סיכוי שהוא לא היה כזה זול – הכל עשוי ממש טוב, וקטעי הקרבות מתואמים ומסודרים ויש מוזיקה מצחיקה בקצב המתאים – הושקעה שם הרבה עבודה!

התחלתי לראות את הסרט וראיתי שאין לי תרגום טוב, והסרט נראה נחמד, ואמרתי לעצמי בטח אמצע תרגום תוך 2-3 דקות, אז לא באמת צריך לעצור. וזה לקח לי יותר מכמה דקות, ולא באמת מצאתי תרגום, אבל כבר היתי בהרבה סרט, והיתי עסוקה בלצחוק, והיה בסינית – אז לא נורא, ללמוד שפות זה חשוב.

זה סרט סיני, וצולם באזור המערב הפרוע של סין. הרבה היסטוריונים ומשרטטי מפות חלוקים בדיעותיהם בנוגע לאזור הזה, אבל הסרט מראה בבירור את כל המאפיינים הנדרשים – כרכרות, מסבאות ודלתות מסתובבות מצחיקות.

הערפדים הכחולים החמודים הם לא הדמויות היחידות בסרט (אני בטוחה שאם הם היו מתאמצים, היו יכולים לעשות כמו בסוף כל פרק של Ghost in the Shell – היו קטעים של כמה דקות עם טצ’יקומות. הרי גם הערפדים כחולים וחמודים! זה אמור היה לפעול בידיוק באותו האופן!). אז, האנשים החשובים האחרים הם הכומר ו-2 השוליות שלו.

לכל אחד קרו מאורעות לא משמחים מידי – אחד מהם ננשך ע”י ערפד וכמעט התחיל לקפץ גם, השני רדוף ע”י רוח רפאים ויש לו בעיות ראיה חמורות, ולכומר – יש בעיה שלא נפתרה עד עצם היום הזה – הוא חד גבה!

הוודו שיש פה מספיק לממש המון טקסי רמאות. גם בלי ערפדים הסרט הזה ממש מבדר ומלא כל טוב: יש פה רוחות רפאים, דיו חשמלית, חפירת קברים מתכוני אורז ותרנגולות, כל המוסיף – הרי זה משובח!
אחד המתכונים פה, שאני מקווה שרשמתי נכון: מתכון ליצירת מחסום כוח רב מימדי אנטי אנטרופי.
המצרכים הדרושים: תרנגולת אחת, אורז, נייר אדום, דיו שחור.
אופן ההכנה: לערבב הכל, לקוות לטוב.
בהיפריון לא הגיעו לכזו רמה של טכנולוגיה!

בעינייני ערפדות, הכל תמיד מתחלק ל-2 שלבים. הראשון הוא פשוט – לא להנשך. דרך קלה להשמר מפני ערפדות היא לחתוך תמיד את הציפורניים. אם במקרה הן מתחילות להיות ארוכות וכחולות – זה סימן שמתתם והפכתם לערפד. וזה סימן לחברים שלכם לעבור לשלב השני.

המחסום האלקטרומגנטי אנטי-סטטי שנרקח לפני זה, לא יחזיק לנצח, וכדאי להצטייד מראש בכל הציוד הדרוש, ובמקרה של ערפדים סיניים זה יכלול כמה כלי מלאכה – נייר בצבעים שונים, דיו וכמה חוטים. ממש כמו שהיה לי בגן – אולי הייתי ציידת ערפדים כשהיתי קטנה (והציפורניים שלי תמיד היו קצרות).
ומשהו חשוב לסיום – אולי מההרגל הרע של כל מיני סרטים הוליוודיים זולים תתפתו לנופף בצלבים – אך זכרו: אלה ערפדים סיניים, צלבים לא פועלים עליהם! רק אורז דביק מהזן המשובח (וקצת קשה עכשיו, כי האורז יקר, איזה מזל שתקציב הביטחון יותר גבוה מתקציב הרווחה).

רוחות הרפאים בסרט מאוד ממשיות – יותר מידי ממשיות לטובתן – כשרק פוגשים אותה, היא עולה על אופניים, לא מסתכלת ודופקת את הראש בעץ. זה נקרא בידור זול, אבל יעיל.
בקרב נגד רוח הרפאים, לכומר יש פיגיון אור ירח ועלים להוספת מימדים לראיה (כמו שדג בבל הוא להוספת שפות להבנה), ולרוח יש לא הרבה – אבל היא יצירתית מספיק להפיק מזה את המירב. הקרב הוא הטלת פיגיון נגד הטלת ראש ברזל, והיא רוח עתיקה מאוד, ובטח לא הסתרקה הרבה שנים, מי יודע מה גדל לה שם.

יש מצפנים מיוחדים למציאת הכיוון של רוחות (מעניין אם גם התרנגולים האלה על גגות בתים פועלים באותו האופן), ויש הרבה כלים באופן כללי. בכלל זה נראה שכל הנושא הזה נחקר הרבה זמן והוא מאוד פועל ומאוד מדוייק. אני צריכה להתחיל להאמין ברוחות.

היא ממיינת אורז – אני בטוחה שראיתי אנשים עושים את אותו הדבר בידיוק בחדר האוכל הצבאי. מעניין אם הבסיס הותקף ע”י ערפדים באותה תקופה.

הדברים החדשים שלמדתי מהסרט:

• לערפדים יש ראש מתכת – משמיע אותו צליל כשמכים עליו
• שיטות חדשות לשתייה קפה
• הרבה מתכונים שכוללים בעיקר עוף, אורז, דיו נחשים ודם – בטח לא כשר, חבל

הסרט הזה הוא הראשון בסדרה, יש אחריו עוד כמה. אחרי שנגמרו להם המספרים בשביל “מר ערפד” הם התחילו ספירה חדשה עם “מר ערפד החדש”, זה לא כזה מוצלח.
ומצאתי את הטריילר הזה באינטרנט, זה אומנם נראה מעניין, אך אין לזה שום קשר לסרט שראיתי.

חובה לצפיה – ראיתי אותו עכשיו שוב, וידעתי שהוא מצחיק, ובכל זאת צחקתי ממש עד דמעות בכמה חלקים.
רצוי מאוד לא לראות את הסרט הזה בחושך – לא כי הוא מפחיד מידי, הוא כן, אבל יותר סביר להניח שהשכנים שלכם כבר יישנו, ואתם תעירו אותם אם תצחקו חזק מידי – וזה יקרה!

—–
* – אני אוסיף סקרין-שוט בהמשך – זה כ”כ חמוד ^_^

כמו שאומרת הכותרת, היום מדברים על ערפדים מהמזרח הרחוק. הערפדים הסיניים החמודים וערפדי האנימה והמנגה – הם לרוב פחות חמודים ויותר אלימים.
אתחיל מהקצר ואעבור לארוך.

Blood: The Last Vampire

סרט אנימציה קצר, שלושת רבעי השעה, על ציד ערפדים ביפן. הערפדים שם הם מין ערפדים משוכללים כאלה – מכוערים ונראים כמו יתושים מגודלים, עם לסת אימתנית. אבל זה רק כשהם מתערפדים. הצורה הרגילה שלהם היא של אנשים רגילים – בנות חמודות כאלה, וחולות אנמיה (כמה מפתיע).

הסרט די קצר וקולע, יש כמה סוכני איזושהי-סוכנות-סוכנים וילדה חמודה מאוד, בת מעל מאה, ערפדית, שהיא גם ציידת ערפדים. היא ערפדית אמיתית (אומרים בסרט שהיא המקורית האחרונה) לעומת ערפדים אחרים שהם התפתחות של משהו, כמו בבלייד 2.

הסיפור לא עמוס מידי (יותר נכון כלל לא עמוס) והעלילה מתקדמת בקצב מכובד, לא מהיר באמת.
נחמד וקצר. ת”א-חיפה אפילו ברכבת קומותיים (קשה למצוא בה חשמל).

Hellsing

אני לא מדברת על הסרט הנוראי עם וולברין, וגם לא עם הקומיקס החמוד עם ד”ר הלסינג הזקן.
יש סדרת אנימה, 13 פרקים, נחמד ומפחיד. לאחרונה (לפני כשנה) יצא גם OVA של 4 חלקים. והכל כמובן מבוסס על המנגה.
פופולריות שיא.

האנימציה טובה, ולא חוסכים בצבע אדום. יש פה ושם קטעים של שטויות אנימציה יפנית

לפחות לא שמתי פה animated gif של קטעי ניפנוף ידיים, זה קלאסי (והופיע).

הסדרה מתחילה בשוטרים מסכנים, ארוחה קלה, נגד כמה עשרות ghouls וערפד וכאן נכנס לפעולה ארגון הלסינג!
יש הסבר קצר על מה זה ארגון הלסינג (נלחם במפלצות מוזרות מאז ומעולם לטובת המדינה, המלכה והעולם! בעצם לא, רק אנגליה). עם הארגון מגיע הנשק הסודי שלהם – ערפד בשם ארוכרד/אלוכרד, הם יפנים, הם לא באמת יודעים את ההבדל בין ל’ -ר’. זה כמובן גם יוצר לו עצמו בעיות – הוא ערפד בשירות של אינטגרה הלסינג, ראש אירגון הלסינג, ונלחם בערפדים אחרים, כמה לא ערפדי. מצד שני, כל קוטלי הערפדים (כולל בבאפי, שם היה את אנג’ל) הם תמיד ערפדים שהבטיחו למישהו מתישהו איזו הבטחה טיפשית.

אני ממש אהבתי את ביטויי הערפדות בסדרה. יש את הערפדים הרגילים, שיודעים לעשות מה שערפדים רגילים יוודעים לעשות – לשלוף שיניים, להיות קצת יותר מהירים (זה כולל להעלם ולהופיע לידך – זה מאפיין של מהירות וזריזות), ולהיות באופן כללי מפחידים. יופי, רגיל. ויש את הערפדים היותר טובים והיותר עתיקים – כמו ארוכרד, והם כבר יודעים לעשות הרבה דברים. יש הרבה הזיות, ושינויי צורה, וגידול איברים. ולכן כל מי שאוהב גם מפלצות ודברים בצורות פחות אנושיות יהיה מרוצה פה.

למקרה שלא הבנתם מה קורה פה: יש פה הרבה חרבות, חלקן בלב, ואין פה ראש שמחובר לגוף. לרוב כאלה פעולות מספיקות להרוג ערפדים. אבל אנחנו לא עוסקים בערפדים סנטדרטיים!
כמו שכתבתי כבר, מכות ודם לא חסרים פה, יש פה נשק חם, נשק קר, מוזרויות אחרות והרבה מבטא בריטי אפילו ביפנית..

הסדרה מבוססת על הקומיקס, אבל בוידיאו-ים יש קצת תוכן שלא היה בסדרה, אבל הם מציגים את אותה העלילה (למיטב זכרוני הרעוע, את הסדרה ראיתי לפני כמה שנים). לא יודעת מה טוב יותר, אבל אני זוכרת שבסדרה היו פחות שטויות. מצד שני אולי היתה שם גם קצת פחות אלימות – וזה כבר לא טוב.
יש גרסא של הסדרה בדיבוב בריטי, עם המבטא והכל – ממש טוב

גשו לראות!
ולא תחלמו על ערפדים בלילה, ויהיה מפחיד!

בהמשך – ערפדים סיניים, הם הרבה יותר שמחים ומאושרים.

על הפרק היום:

• מלחמת העולם z
• I am legend
• ספרים שסוף סוף, בפיגור כבד אחרי כל העולם, הצלחתי לקרוא
• המלצות כלליות לקריאה סתמית

בלי ספיילרים.

wwz

מלחמת העולם z, הספר של מקס ברוקס, שיצא בפירסומות מאוד שוות, רק שאף אחד לא באמת נכנס מזה לפאניקה (חבל).
סוף סוף הזדמן לידי הספר, הוא די שמן וגדול, אבל כתוב בפונט 22 עם רווח של 2 שורות, אז זה לא נורא.
בכל אופן זה לא הדבר הכי נורא בספר הזה.
זה ידוע שעל כל מיני חוזים והסכמים, צריך תמיד לקרוא את האותיות הקטנות, כדי שלא יהיו כל מיני הפתעות ואי-נעימויות בהמשך. ספר זה כמו חוזה, לא ארוך טווח, אבל כדאי להתייחס אליו כמו חוזה, ולכן, כדאי לקרוא את האותיות הקטנות (וכמו שאמרתי, אין באמת אותיות קטנות בספר הזה, הן פשוט יותר קטנות מהאחרות).

ולכן כשמבטיחים עדויות בעל פה, צריך להתכונן לעדויות בעל פה! אני רק מופתעת שהספר לא הגיע עם דיסק, שאפשר יהיה לשמוע את הכל בצורה אותנטית יותר. למה להם לתאר שמישהו דופק בדלת אם אפשר לשמוע את זה – שיפורים למהדורה שניה.
אנשים שקוראים עיתונים כל היום אולי לא ישימו לב להבדל, זה כמו לקרוא עיתון מאוד מאוד ארוך, עם הרבה ראיונות, על אותו נושא. אבל פיספסו שלב, ושכחו להראות את זה לעורך, כך שלא מסננים פה הרבה דברים.
אני לא אוהבת לקרוא שפה לא יפה וקלוקלת (חוץ מהתוכן שאני מייצרת).

אפשר גם להסתכל על זה כפאזל כרונולוגי. הנה לכם הרבה אירועים, מובאים בצורות שונות ע”י כביכול אנשים שונים, וסדרו לכם את זה בראש בצורה כרונולוגית הגיונית.
אף פעם לא היתי טובה בהבנת הנקרא (או הנשמע, ההנהלה שלי בעבודה תסכים).
זה פשוט לא בשבילי

I am Legend

כל מי שקרא את החלק הקודם וחשב לעצמו “למה לקרוא ספרים כאלה, כשאפילו הסרטים בתחום כאלה זולים” שיחשוב שוב!
בהתסייגויות הבאות: זה אצלי באודיו-ספר ולא ספר אמיתי, ועוד לא סיימתי אותו בכלל, כי יש לי נטיה להתחיל לקרוא/לשמוע כמה ספרים ביחד.
אחרי שציינתי את התירוצים שלי, אגיד למה אני חושבת שהספר ממש טוב. התחלתי לשמוע את זה כי חשבתי שיהיה נחמד, לא ציפיתי ליותר מידי, והופתעתי מאוד לטובה.

הספר מתחיל בתיאור של ריצ’רד, שגר לבד בעיר מוכת ערפדים (אבל הם לא נקראים ערפדים בהתחלה), ומסופר על איך הוא חי, איך הוא מגן על עצמו וכאלה.
מה שטוב פה שהכל מציאותי מאוד, ויש מחקר מדעי והתקדמות, מתחילים ממצב מסויים, וע”י מחקר שכולל ניסויים וקריאת חומר רקע תיאורטי מגלים עוד ועוד.
הנקודה היא שהמצב ההתחלתי (או אולי המצב כפי שהיה קצת לפני האירועים בספר) הוא כמו בספר של מקס ברוקס, אבל הוא סיפר את זה כראיונות לא מעניינים, וכאן הכל מסופר ממש יפה, מעניין ומסודר.

בעיניין הסרט – לא ראיתי אותו! לא רק בגלל שיש שם את ויל סמית, וכי כמה אנשים אמרו לי שהסרט בשבילי, אחרי שהם ראו ולא אהבו – אז לא, אני לא אוהבת את כל הסרטים שאחרים לא אוהבים, לא ככה זה פועל. אני פשוט חושבת שזה לא סרט טוב, בלי לראות אותו בכלל.

ארתור ס קלארק

אחרי שהוא כבר מת, והרוח שלו לא תרדוף אותי – פשוט כי אני לא מאמינה ברוחות, פעם ראשונה סיימתי לקרוא ספר שלו.
קראתי את “מפגש עם ראמה” היה נחמד. היה יכול להיות יותר נחמד אם היו מורידים שם בידיוק את הפיסקה האחרונה. אני לא צריכה שירמזו לי שיהיו לזה עוד 2 ספרי המשך – ובאמת בדקתי ויש לזה 2 ספרי המשך. כמה מפתיע.

המלצות שלי ואלי

אם מאוד משעמם לכם באינטרנט או באוטובוס, ואתם יודעים לאיית אנגלית, אני מאוד ממליצה על הספר Anguished English. אחד החלקים הכי טובים שם הוא ההיסטוריה של העולם.
מועמדים נוספים לקריאה שיש לי כרגע (ספרים אמיתיים, מודפסים, דפים והכל):
2 ספרים של סטניסלב לם, אותו אני מאוד אוהבת וממליצה לקרוא.
ספר פיזיקה של ריצ’רד פיינמן (אני לא יכולה להשאר מפגרת עד סוף ימי).
הביאו לי את היפריון, אז זה יהיה הספר הבא.

משפחה חד הורית מגיעה לעיירה שהתעסוקה העיקרית שם, חוץ מערפדות ולהיות נעדרים, היא להיות פריקים ו/או בטלנים (נראה לי שאפשר לשחזר את כל העיניין בדיזינגוף סנטר).
החלק הראשון של הסרט נראה באופן כללי כמו Biker mice from mars, מציגים את הדמויות הראשיות – אופנוענים ובטלנים. לכל מי שפיקפק בעיניין כוחות העל של ג’ק באוור, אז הסרט הזה הוא בעצם prequel לסדרה 24, ממש צפיית חובה למעריצים שרופים, כי אפשר לראות בידיוק איזה כוחות הוא השיג

עוד לא כתבתי את דעתי על סרטי שנות ה-80 (היא לא רעה, היא פשוט קיימת), אז הסרט מתאים לתבנית – הוא קצר ונגמר מהר, והרבה פחות אינטנסיבי מסרטים חדשים, אבל הוא גם טיפשי ומכיל הרבה קטעי “אני חושב שאני סרט אנימה, עם דמויות לא קשורות שעושות קטע מעבר”.
יש ערפדים – הכל מפחיד ורע, אבל איכשהו זה גם בסדר ונורמלי, ומי שאמור להציל את העיירה אלה שני אחים צפרדעונים מחנות הקומיקס, שלא באמת ראו ערפדים אי פעם לפני זה.

ואם אמרתי סרט שנות ה-80, אז אני חייבת לציין את האפקטים הזולים, שלא מפסיקים לרגע!
כשאתם רואים רוח קלה, סופת אבק או כל התפרצות ספונטנית של מזג אויר מוזר – זה הקטע של my spider sense is tingling (חוש העכביש שלי מדגדג), ואתם יודעים שהערפדים באים. אומנם הזהרה בדוקה, אבל הערך שלה יורד קצת כי ההתרעה מידית (ובכל זאת יעילה יותר ממערכת “צבע אדום”). ולכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את דני רופ מזהיר על רוחות עזות או סופות, אנא הצטיידו בקצת מים קדושים ויתדות עץ, לכו דעו את מי תראו ברחוב.

והאפקטים הכי שווים הם כמובן השפרצות דם לכל כיוון, ובכלל כל איכסה נוזלית שנראית מגעיל ומצטלמת יפה, בשלב מסויים בסרט ממש יצאו מכל פרופורציה עם זה – זה היה לקראת הסוף, אז אני חושבת שפשוט נשאר להם הרבה והיה חבל לזרוק.

“נשכתי מישהו בקרקפת, סתם כי אני יכול, ובמקרה הייתה מאחורי מזרקת דם”.

יש פה גם קצת עינייני רצינות:
כמו שאמרתי, להזהר מכל הוריקן או סופה קטנה – כי זו הערפדות שרודפת אחריכם.
גם עיניין ההזיות קיבל ביסוס בסרט הזה – לערפדים יש את היכולת ליצור הזיות לאנשים.
בשביל להפוך לערפד צריך לשתות דם ערפדים, לא באמת דרוש להנשך לפני זה. בשביל לסיים את תהליך ההפיכה – צריך לשתות דם אנושי.
וכשנמצאים במצב של חצי ערפד – והערפד הראשי מצליח לתקוע לעצמו שיפוד בלב, אז חוזרים לאנושיות. ואני לא מבינה את הנקודה הזו – זהו, הוא אמר שלום למין האנושי, הוא כבר חצי ערפד, מה זה לחזור לנורמליות? ממתי יש דרך חזרה?

יש גם משהו מאוד משמח בסרט הזה – שולחים אנשים לקרוא קומיקס בשביל להחכים – סוף סוף שולחים אנשים למקורות הנכונים בשביל לצבור ידע.
השתדלתי לא להרוס את הסוף (וגם לא את האמצע או ההתחלה), אז כדאי לראות, כי זה מצחיק. אם אתם סתם מחפשים מכות – אז תעברו לבאפי או משהו, היא הורגת יותר ערפדים ועושה את זה ביותר סטייל ועם פחות צרחות.

חוץ מזה, הכל טוב, והחלטתי לא להביא ציונים לסרטים שאני רואה – כי אני רואה רק איכות, אז דמיינו שבסוף כל ביקורת כתוב “ציון 10 – קלאסיקה לכל המשפחה”.

1. למקרה שקיוויתם – אז הביקורת היא לא על הסדרה הבריטית בעלת אותו השם.
   סדרת ערפדים משנת 1998, שאולי נסקור בעתיד. כי היא טובה.
2. הסרט הוא עם מילה ג’ובוביץ, וגם פה היא הרגישה צורך להתפשט ולהשאר ערומה בכמה קטעים.

בקצרה, הסיפור הוא על וירוס שגורם לאנשים לערפדות – שיניים חדות ומבצבצות ועוד כמה כוחות כמו ראיה ושמיעה חדה, הכל טוב חוץ מזה שהם גם מתים תוך 10 שנים.
מנסים למצוא תרופה (או את הפיתרון הסופי, אוי משחק המילים המופלא) ובמקביל לפקח על כל החולים כדי שלא יתערבבו באוכלוסיה הבריאה.
מחפשים נשק, ומתברר שאולי זה לא נשק אלא תרופה, או וירוס אחר, הם לא בידיוק החליטו, וחשבו שהידיעה לא תורמת הרבה לעלילה.
הנשק/רעל/תרופה הזה הוא איזה ילד שסחבו אותו בתיק גב יותר מידי זמן והוא איבד כמה יכולות בדרך.
ובזה מסתכם כל מה שאפשר לכתוב על העלילה.

הסרט מלא מכות, אקדחים וסכינים, ויחסית אין בו הרבה דם – כולם מתים בצורה מקגיוור-ית. אבל מה שהכי שווה בסרט אלו הם דווקא קטעי ההסבר בהתחלה, איך הוירוס התחיל להתפשט והאוכלוסיה הבריאה היתה צריכה אמצעי זיהוי לנגע האנושי. אז החולים התחילו להסתובב בבגדים צנועים ובכובעים שחורים. ואחרי שזיהוי בלבד לא הספיק התחילו לקבץ אותם בגטאות…

אחרי הקטע הזה, הסרט ממש נורמלי, וחוסר העלילה בכלל לא מורגש.

הדיאלוג שחוזר על עצמו הרבה בסרט:
הרע: “יש לי פה 700,000 מיליונים של חיילים, מה תעשי נגדם?”
ויולט: “אהרוג אותם!”
ובכל זאת, למרות מה שאמרתי לגבי חוסר עלילה, יש ניסיון לעשות אחת, הוא פשוט לא מצליח. אני חושבת שאקרא מעכשיו לעלילה מאולצת בשם “עליל” או אולי “עלילת שווא” גם יכול להתאים.
העליל לא החלטי בעיניין הילד מהתיק, בהתחלה הוא נשק, אח”כ מסתבר שהוא וירוס, עם עוד קצת חקירה מתגלה שהוא פשוט ילד לא שווה שהולך למות. ושוב מגיעים למפנה ומגלים שהוא שיבוט של המדען (הרע) הראשי, ואז כשהוא עומד למות הוא מצייר משהו על דף נייר וזה הקוד הסודי לפיצוח הוירוס.
עוד משהו שהעליל לא מסביר זה למה כולם כ”כ פוחדים למות – הרי חצי מהדמויות שבו לחיים אחרי מוות כל חצי שעה בסרט (ז”א הילד לא באמת מת, כמה חבל). בכלל העולם העתידני שלהם הוא כ”כ מפותח, חוקי הפיזיקה שם הם לגמרי לא כמו אצלנו, כוח המשיכה למשל כנראה נגמר באיזשהו שלב, אז הם לא זכו לראות אותו בפעולה. ספיידרמן לא היה מצליח לעשות את כל מה שהיא עושה שם עם האופנוע.

במשך כל הסרט היא הולכת מכות ועושה בייביסיטר לילד האוטיסט – יכלה להחזיר אותו למזוודה ממנה הוא הגיע והכל היה קל יותר. בכל סרט יש את הקטעים שזוכרים יותר, ובגללם יותר קל לצחוק על הסרט מאוחר יותר (דוגמאת המהלכים האיטיים והקריאות המוגזמות ב-300), אז באולטרה-ויולט זה בעיקר ההחלקה שעשו לפרצוף שלה במשך כל הסרט – רק שעל זה לא יעשו פרק של סאות’ פארק.

לסיכום, אם יש לכם משהו מעניין יותר לעשות – כמו לחפש הצעות מעניינות בתיקיית הספאם, אולי לא כדאי לראות את הסרט הזה. לעומת זאת, אם אתם חולים עם חום והכל – הסרט הזה יכול להיות מוצלח למדי.