הסרט Fantasy Mission Force עושה מה שסטים-פאנק אף פעם לא עשה למערב הפרוע – גורם לו להיות מגניב!
יש כאן הכל! קאובואיים ואינדיאנים (Cannibal the Musical לא היו הראשונים עם אינדיאנים סיניים), אמזונות ואבירים ויש מתאבקים בסגנון יווני/רומי, וכיאה לכל משלחת סינית יש מתעמלות אומנותיות עם סרט.

בממוצע של כל 5 דקות, קורה שם משהו שלא אמור לקרות בסרט רגיל, כמו סרט מצוייר עם שחקנים אמיתיים.
זה הסרט החדש ברשימת הסרטים “הסרט הכי טוב שראיתי אי פעם”.

הבעיה היא שהוא ישן, והוידיאו ממש גרוע, אבל מה שחסר מבחינת איכות הוידיאו משלימה העלילה ומר ערפד. זה פועל באופן הבא: יש כמה סרטים, ואין תקציב לעשות את כולם – אז משלבים. התוצאה יצאה טוב ולכן אין טעם אפילו לנסות לפצל ולגלות מה שייך לאן – זו משימה בלתי אפשרית

הדמויות המשתתפות:

• הגנרל הקשוח – כ”כ קשוח שהוא נאלץ למות בהתחלה, רק כדי להוכיח שהוא לא פוחד מזה
• אלביס פרסלי – שיעשה הכל תמורת כסף
• הסיני – הוא הנספח הרביעי והפחות מוכר בטוב הרע והמכוער
• איש הפח חסר האומץ
• ג’קי צ’אן
• מר ערפד בהופעת אורח!

ועוד

דברים שלמדתי מהסרט:

• לרוב החיילים הזרים יש כוחות טלפתיה, והם יודעים לקפוץ ממקומם לפני שהפצצות שהם לא יכולים לראות מתפוצצות
• הסרט Expendables לקח את הרעיונות ברובו מהסרט הזה (מצד שני הרבה סרטים משתפים את הרעיון לזרוק כמה שיותר פצצות, לירות כמה שיותר כדורים ולברוח)
• אם מכסים לבנות את הראש הן נהיות שעירות ושריריות יותר
• פיצוצים משדרגים כל סרט, לא משנה מה התקציב
• הרבה יותר קל להרוג את כולם כשהם כבר מתים
• רוחות רפאים פוחדות מזיקוקים, ולא יכולות לעבור מתחתם
• מכוניות יוצרות כירכרות רומיות לא רעות. בעיקר מכוניות גרוטאה ישנות
• קצינים הם ליצנים בכל הצבאות

Day of the Panter

לפחות אפשר לומר עליהם שהם ירוקים ותורמים לסביבה, כי הם ממחזרים את הדמויות של רוקסטדי וביבופ מצבי הנינג’ה.

עריכה:

לכל השחקנים יש בעיות לפעמים להסתכל במראה, הם חושבים שהם עקומים מידי, רזים מידי וכו. אבל המקרה של ג’ק היה קצת יותר קשה.

כשג’ק סיים את צילומי הסדרה 24 היה לו קשה להפרד משגרת הבוקר של שעתיים איפור ועוד שיפוצים במשך שאר שעות היום והוא חיפש תחליפים.

כמו כל המכורים, גם ג’ק התכחש לזה בהתחלה, וניסה ללבות תחביבים אחרים שלו.

הוא שרף בובות ראווה בטיקסי וודו בשביל להכין לעצמו מכשור דוריאן גריי, וזה כמעט הצליח, עד שהוא שרף גם את עצמו.

תוצאות השריפה היו קשות אך ג’ק לא נואש, כי גם עם פרצופו החדש הוא חשב שיוכל להשיג תפקידים משמעותיים בקולנוע. וכאן הגיעה נקודת השבירה האמיתית.
הוא ואחותו הלכו לאודישנים של בטמן, ג’ק ניסה את מזלו בתור קליי

ואחותו נבחנה לתפקיד הג’וקר, והיתה הרבה יוצר מוצלחת.

בסוף גם היא לא קיבלה את התפקיד כי השחקן נגדו התמודדה איים להתאבד.

ואז הוא יוצא למסע של גילוי עצמי, ומגלה (לא בעצמו) שחיי הפודרה וההוללות שלו חייבים להיפסק. ומגיע למכון גמילה לנשים

המרכז מאוד שקט כי לא לכולם יש את כל חלקי הלסת והפנים, אבל איכשהו ג’ק מצליח לדבר עם כמה נשים פגועות ולומד על

סכנה! ניתוחים פלסטיים יכולים לגרום לראש קטן, וגם לגדל אישה גדולה ומפחידה בצד שמאל.

סוף טוב הכל טוב, יש עוד עונה של 24.

ציון: 5.2. אפשר לראות, יש כמה קטעים יפים.

ובונוס מיוחד למי שנשאר עד כאן: אחות של ג’ק עושה גואטסי

—-
*מראנן = מלשון הארה, כמו enlightening

אז איפה הכל התקלקל?
“כל המוסיף גורע” אף פעם לא היה בלקסיקון שלי, אבל הסרט הזה עשה מה ששנים של אכילת גלידה לא עשתה. למדתי שיש במשפט שמץ של אמת.

מה אמור היה להיות בסרט: ויני ג’ונס הוא רוצח מטורף ברכבת
ומה היה: ויני ג’ונס הוא איש עסקים מוצלח, העבודה שלו היא לשחוט אנשים (עם פטיש שניצלים, לא עם שום כלי אחר) בשביל להאכיל יצורים שנמצאים בארץ משחר הבריאה ובחרו כמקום המגורים המושלם תחנת רכבת ישנה.

ומעכשיו תמונות gore. אז אם אתם רכי לב – תעברו לאתר של ביטוח לאומי, בטח יש שם משהו משעמם לקרוא.

הפירוט המלא יותר של מה שהיה בסרט כולל מתכונים לבישול, קסמי חליפות ואכילת לשונות (לא בטוחה אם זה תחת “בישול” או תחת “מפגר”).

הקסם העיקרי הוא שפטיש השניצלים למשך חלקיק שניה אחד הופך להיות כל כלי נשק שויני ג’ונס רוצה, וככה הוא מצליח במשימה המופלאה של עריפת ראשים והוצאת עיניים. זה לא משהו שרואים דרך המצלמה, כי זה קסם מאוד מהיר.

בזמן הריצחות ברכבת, בצד אחר של העיר מסתובב צלם בטלן, עם חברה שעובדת במסעדה זולה, ומחפש דרכים לרגש את ברוק שילדס.
איזה יופי, 2 ציפורים במכה אחת – אפשר לצלם את ויני ג’ונס שוקד על המתכון הסודי למרק היבלות שלו. את התמונות להביא לברוק שילדס ואת המרק לחברה שלו.

מתכון למרק יבלות:
לחתוך 5 יבלות
לשים בצנצנת ל-5 ימים לפחות
להוסיף מלח, פלפל, אבקת מרק

והתמונה היחידה שבשבילה שווה לעמוד בכל הזוועה הקולנועית הזו

בתחרות התמונות המוצלחות ביותר של האתר, שערכתי הרגע מזכרוני, התמונה הזו קיבלה את המקום הראשון!

ציון: 200-
הדברים שהצילו את הסרט הזה מכישלון גדול יותר: העיניים היוצאות, מרק היבלות

הסרטים הבאים באתר:
Mirrors
The Unborn – זה הסרט הראשון הכי גרוע שראיתי

עוד דברים בהמשך:
מה לעשות עם מדים ישנים
חגיגות השיחרור שלי מהצבא

זומבילנד הוא אחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה. יותר טוב מ”שון של המתים” (Shaun of the Dead בשפת המקור).
זה סרט זומבים שהשקיעו בו יותר מחשבה מלבחור את הקפה שכולם ישתו בבוקר, ויותר כתיבה ממה שהצלם כותב כשהוא מבקש את מספר הטלפון של עוזרת ההפקה (או הזומבית החשפנית הראשית) בסרטי זומבים אחרים. כבר בהתחלה אפשר לראות שהרבה מחשבה הושקעה בסרט הזה – Zombie kill of the week יכול להיות משחק אפילו יותר מבדר מהמשחק “מת לתכנת” שאני עורכת.
יש פה כ”כ הרבה קטעים שאני טוענת שחייבים לראות, כי הם הצחיקו אותי עד דמעות וחבל לפספס כאלה מילות חוכמה או מראות זוועה. לדוגמא עדר זומביות פיות בנות 5, זה כ”כ מבדר. באיזה עוד סרט זומבים תראו את זה?

מי שרוצה פירוק לשברים פשוטים יותר של מה שקורה בסרט, אז ככה:
דקות 0 – 56: לא הפסקתי לצחוק ולצחקק באופן רצוף.
דקה 56 למשך כמה דקות ארוכות: מגיע הקטע המרגש. לי לא מאוד איכפת, וכנראה שלא היתי שמה לב אם החלק הזה היה יורד, אבל זה נועד עבור אנשים שחשוב להם קיום על רצף עלילתי כלשהו.
כמה זמן אחרי זה: החלק ההירואי המופלא שכולל הרבה כדורים, דם ואביזרים נלווים אחרים.
ויש גם קטע קטן קורע לב ומזיל דמעות כנהרות – אבל זה בסדר, גם הוא מצחיק.

יש בסרט הזה הכל: זומבים, נשקים קהים (אלות בייסבול), נשקים חדים (מקבת) ושחזור תפיסת רוחות רפאים ממכסחי השדים.
אין לי תמונות טובות של המופע הקולנועי המופלא הזה, אז תצטרכו לראות בעצמכם. זה מצחיק ומצויין, ומגיע עם תמונה של טווינקי.

דברים שלמדתי מהסרט:
צריך להתמיד בריצה. זומבים רצים מהר, אבל לא מספיק מהר.
צריך לסרסר את אחותי בשביל המקצוע השני הכי עתיק בעולם: רמאות. רמאות של 2 אנשים תמיד עובדת טוב יותר.

ההספק של מייגן פוקס הוא לא משהו, אנשים נרצחים בקצב של חצי שעה לבן אדם, ג’ינג’ר זריזה יותר, ויש הרבה יותר הרס כללי.
יש הרבה דברים טובים, רצח, שיופי גרון ושאר איברים, מחלות עור מוזרות ומגעילות, זנבות ואפילו מוות בשוגג – כמה לא מתאים לז’אנר.

זנב!
הזנב מוסיף לג’ינג’ר יותר איברים, לכן בספירת גופות כללית היא צריכה לקבל יותר נקודות ממייגן פוקס.

הסרט נראה ממש ישן, אבל הוא מספיק חמוד בשביל שאוסיף את המשך 2 ו-3 שלו לרשימת הצפיה.
את 3 אני כנראה לא אראה, יש גבול, יש לי כמה סרטי טרומה שאני כבר מעדיפה לראות קודם.

בונוס מיוחד:
לג’ינג’ר יש שכנים קנדיים

בונוס למי שהולך לראות את מייגן פוקס: emo-kids בכל מקום

ציון לג’ינג’ר: 7.3
עלילה +1, זנבות +1, דם +1, פלסטיק +1, מחקר מדעי +1, הסבר על איך לעשות סמים בבית +1, אנשי זאב עם הרבה פיכסה נזלתית + 1, 0.3 כי זה סרט קנדי
ציון לג’ניפר: 3.2
+1 על כל גופה בסדר, +1.2 על הקיא השחור בהתחלה -1 על כל האמו-קידס

ציון לגוף של ג’ינג’ר: 8 (+1 לזנב)
ציון לגוף של מייגן פוקס: 7 (אין זנב)

ראיתי את צבא העתיד! זה היה לפני כמה שנים, בבסיס לא נידח באזור המרכז. חיילים מבואסים ישנו מול מסכים. כמה שמחתי לגלות שלא הרבה השתנה בעתיד – והצבא נראה בידיוק אותו דבר.

זה סרט עתידנות טוב, כי לא ראיתי הרבה כאלה שהיו חצי הגיוניים.
מה שגורם לסרט הספציפי הזה להיות הגיוני הוא הקיום של הרבה ספרים עם דברים דומים. אפשר כמובן לטעון שהספרים עצמם לא הגיוניים, אבל אין עם זה בעיה לוגית כי הכללים הבסיסיים של היקום קובעים שברגע שנקבעות אקסיומות הבסיס, אם כל המסקנות וההסקות שנובעות מהן לא סותרות את האקסיומות – אז התורה תקפה.
וזה פועל בסרט.

קצת עלילה: אנשים יכולים לקנות רובוטים אנושיים למראה, ולהפעיל אותם בעזרת המחשבה. מה שגורם לכולם להפוך לבטטות כורסא, להשאר כל היום בפיג’מות ולשלוח את האוואטרים שלהם לאוויר המסוכן שם בחוץ.

הקטע שהכי אהבתי בסרט, שנראה לי שהיה הכי טוב שם הוא שהאוואטרים האלה הם דמויי חרקים – הם אמנם נראים אנושיים מבחוץ, אבל אם פוצעים אותם הם מתחילים להשפריץ חומצה ירוקה. לא יכלתי להפסיק לצחוק במשך כמה דקות בפעם הראשונה שראיתי, ואז עוד קצת בפעמים הבאות.

הסרט היה טוב, אבל אפילו ברוס ויליס לא הצליח להציל אותו מנקודת כשל שיש בהרבה סרטים, והיא זולה בצורה לא יאומנת. אין לעולם נקודת שלטון יחידה; העולם מבוזר, לא משנה כמה טכנולוגיות ממציאים, הן מתבזרות ואין כפתור אדום אחד עבור כככלללל* העולם. ומשום מה בסרט היו כפתורים אדומים כאלה מפוזרים על ימין ועל שמאל – רק קח ולחץ.

ציון: 8.6

עריכה נוספת:
בשביל ההשוואה הנה לינק לטריילר הסרט גיימר

http://www.youtube.com/watch?v=9ubYTIazskQ&feature=channel

טריילרים הם בעיתיים – זה כמו עריכה מגמתית למציאות בסדרות ריאליטי. מהטריילר גיימר נראה כמו סרט אקשן עם המון פיצוצים וקפיצות, ממה שהבנתי במציאות הוא עוסק בשאלות אתיות קיומיות.

—
ככככללללל = 2 עיצורים, זה לא תקף לשונית ובלתי ניתן להגיה. אבל אני סולחת לעצמי – כי אין לי דרך אחרת לכתוב את זה.

אתם יודעים שאתם צופים בסרט עתידני אם רואים את ניאו, איש הברזל וחברי צוות מהנוסע השמיני ביחד.
זה סרט די מגניב, בהנחה ואין לכם בעיה עם כל תיאוריות הקונספירציה הכוזבות של פיליפ ק דיק, שמספר על חבורת אנשים שמתעסקים בחקלאות וכימיה (זיקוק אופיום הוא בטח המקצוע השני הכי עתיק בעולם, ביחד עם עריכת דין).

העלילה שלא מתרחשת בסרט הולכת באופן הבא:
פרק קורא ספרים גרועים*, ומתחיל לחלום על יצורים מוזרים

הוא מספר את זה לבאריס חבר שלו

שמעודד את הפארנויה עוד קצת

אבל מרגיע ומבטיח שהוא יכול לעזור בכל בעיה, בגלל כישורי הקונג-פו המופלאים שלו

וגם כי הוא למד באינטרנט איך עושים פצצת מימן ביתית

אבל ניאו לא מרוצה

וכאן מתחיל קצת בלאגן. אני אפילו לא יכולה לסדר את הבלאגן הזה בשביל שיהיה לי משהו טיפשי לכתוב עליו בלי להרוס אותו בדרך כלשהי – אבל לאחרונה אני אוהבת יותר ספרים של פיליפ ק. דיק, אז זה בסדר.

זה סרט מהסוג בו כל הזמן מתגלים דברים חדשים – אבל בצורה יותר טובה מהתבנית הרגילה של כל שאר הספרים של דיק. כנראה כאן הוא בעצמו הפסיק עם הסמים, אין לדעת.

דברים שלמדתי:

• אם מתחילים להשתמש בסמים, כדי להצטייד בהרבה חומרי הדברה – היתה כאן כמעט אותה כמות ג’וקים כמו ב-starship troopers.
• זה ממש טוב לעשות fast-forward על החיים. היה יכול לעזור לי בעיקר בישיבות בעבודה.
• אני צריכה להזהר יותר – אני מאוד מתאימה לפרופיל של צרכן סמים ממוצע עד כבד: פרנואידית, היסטרית והיפוכונדרית. מדברת בעיקר על דברים שלא קרו במציאות כלי ששאר העולם רואה אותה

ציון: 43.66

—–
*אני טוענת את זה בלי לקרוא את הספר. זה מחליש את טענתי אבל לא מבטל אותה לגמרי

יש כאן כמובן את הבעיה של בערך כל סרטי האקשן: קיים נשק יום הדין, אבל אי אפשר להפעיל אותו לפני שעוברות 120 דקות של סרט, חצי מהעולם מת והגיבורים הראשיים כבר לא כשירים אפילו להאכיל את עצמם.
אבל אני בסדר עם זה, באמת! לא היתי הולכת לראות רובוטריקים אם היו אומרים לי שזה נגמר תוך 10 דקות וכל המכות היו בעצם מיותרות.
מה שאני אומרת הוא שאני לא מחפשת חורים בעלילה – אני לא מחפשת עלילה בכלל.

מאוד נהניתי. זה ממש יפה לראות מכונות מתכת ענקיות זזות ביותר אלגנטיות מנמרים בסרטי טבע של נ”ג.

מה למדתי?
1. השם של אופטימוס פריים היה צריך להיות אופטימוס’ (תג), כי זה מידע נוסף עליו ולא חלק מהשם
2. כשגזע חיצון, מלחמה כללית לא קשורה או משהו אחר יתחיל לפגוע בכדור הארץ ככה סתם ללא סיבה – תמיד יתחילו עם צרפת

עידכון:

תקציר הסרט למי שלא רוצה להיות מופתע:

1. האנושות בסכנה
אנושות: אני לא בסכנה, ואם כן, אדע להגן על עצמי
2. המבוגר האחראי התורן (כמו הדוד של פיטר פרקר): סם, אתה צריך להציל את האנושות
סם: עזבו אותי בשקט
3. מכות, פיצוצים ורובוטים
4. סם מנסה להציל את העולם
5. ראה סעיף 3
6. האנושות ניצלה

התקציר הארוך:
גרמני בשם הנס מפתה חבורת אמריקאים לבוא אחריו לטיול בשבילים לא מסומנים ע”י החברה להגנת הטבע בשביל לחפש את אחיו הארכיאולוג האובד פריץ. סטודנטים לא חושבים הרבה ומסכימים לכל תוכנית זולה, וכך מסתבכים עם צמח אוכל אדם. שהילידים המקומיים מאכילים אותו בתיירים מזדמנים.
בעיקר סטודנטים צעירים, יאמי.

אם במקרה חשבתם על “חנות קטנה ומטריפה” – אז זה לא, למרות שגם כאן הצמח מזמר ועושה חיקויים של טלפונים* אבל הוא לא שר ולא רוקד ולא חולם על רופאי שיניים.
*(אני בידיוק מחפשת טלפון, זרעים זה בהכרח זול יותר ממכשיר טלפון אמיתי)

הסרט הזה נחמד; הם באמת מנסים להשאר בחיים, אפילו אם זה כולל ניתוחי שדה בעזרת כלים מאוד כהים.

חוץ מזה – יש עיקרון בלתי כתוב של סרטי אימה – הבחורה שרואים לה את החזה מתה ראשונה. אבל הם שינו כיוון והחליטו ללכת על “החולצות האדומות” במקום. לא נורא.

התקציר הקצר:
המון דם, בנות בבגדים חושפניים ושחזורים של שיטות רפואה עתיקות, לפני שהמציאו כלים חדים.

נראה לי שיש לי משהו בעין, בטח אפשר להוציא אותה עם עיפרון.

ציון: 11.7
כל הצופים הסכימו שהסרט היה מוצלח

אני יכולה לחסוך לכם קריאה ארוכה ולסכם בזה שהסרט לא משהו.
מעריצים שרופים בוודאי שלא יסכימו איתי, אז זה לא משנה מה אני אכתוב פה, אבל שאר העם רצוי שידע שהסרט הזה קיבל ציון טוב ב-imdb רק בגלל המבטא של הילד הרוסי. ובכלל מה שעושה את הסרט אלו הם שחקני המשנה, שחלקם מוכרים מכל מיני מקומות מצחיקים וחלקם פחות.

וכנראה שיהיו כאן ספויילרים, למרות שאני היתי רואה את הסרט אחרי הביקורת של עצמי.

הבעיה היא שכבר ההתחלה לא קנתה אותי; סרט מד”ב בחלל עם ספינות ענקיות ולייזרים ועוד מיליון דברים אחרים שירגשו אותי ועוד הרבה אנשים מהתחום, בוחר לפנות דווקא לצופה הממוצעת של דרמות וקומדיות רומנטיות, ומתחיל בסצנה קורעת לב וסוחטת דמעות.

וכמו שאומר הפתגם – אחרי כל התחלה צולעת, יש המשך מקרטע וכבר ציינתי שהתקבלתי למועדן החרשנות, והנה צוחקים בפומבי על המועדון שלי. דבר שמאוד מציק לי בהרבה סרטים הוא שהגיבור הראשי נראה כמו רדנק פורע חוק, אבל כשהוא פוצה את הפה יש שם חור תולעת לעולם אחר לראש של ריצ’רד פיינמן ואפשר לשמוע הסברים מעמיקים על תולדות היקום והשלכות המסע בזמן.
אנחנו נעזוב רגע את המציאות, אבל מה הסרט הזה בא ללמד את קהל הצופים שלו? שהם השקיעו זמן חיים יקר בלימודים ובמשקפים בשביל שאיזה רדנק יבוא ויקח להם את התפקיד?

בהחלט לא הכל היה רע, היה גם גרוע, לא מובן ולא הגיוני, אבל היה גם הרבה מצחיק.
בתחילת הסרט מציעים לגיבור להתגייס לצי ולהיות קצין תוך 4 שנים. זו בידיוק ההצעה שאחד החברים איתם ראיתי את הסרט קיבל מהמפקד שלו. בשלב הזה רק אנחנו צחקנו – שאר הקהל הצטרפו בהמשך כשהבינו שהסרט הוא חצי קומדיה.

כמו שכבר ציינתי, מי שלגמרי שיפרו את פני הסרט היו שחקני המשנה – בעיקר צ’כוב הטייס הרוסי (“מדברת טייס שלכם, פאבל”). וסקוטי שבצירוף מקרים קוסמי באמת סקוטי וגם היה בעבר “שון של המתים”, ויש לו כלב פלסטיק מדבר. על סמך התנאי הזה לקבלת טייסים לסרט, אני יכולה להופיע בסרט הבא כטייסת (“Kapitan, zis ees Robosonia speeeking, vi are approaching zee target”).

ובעיניין ההיגיון שחסר לי, אם יש לי חור תולעת שמגיע לראש של מישהו, זה כנראה סטיבן הוקינג, והוא לא מדבר הרבה, אז אני לא יכולה להסביר לכם למה המסע בזמן כפי שעשו אותו כאן, והחורים השחורים והחומר ממנו עושים חורים שחורים (כן כן, יש כזה! והוא בעל מסה סופית וקטנה מאוד) הם לא הגיוניים. אז כולם פשוט צריכים להאמין לי – זה לא יכול לקרות!
אבל זה בסדר כל עוד הם שמרו על העיקרון הפיזיקלי החשוב מכל – עיקרון החולצה האדומה. למי שלא מכיר, זהו הכלל שאומר שאם קבוצת אנשים יוצאת למשימה, הגיבורים לעולם לא ילבשו בגדים אדומים, הצופים לעולם לא ידעו את השמות של האנשים בחולצות האדומות. וזה גם לא יהיה חשוב – כי הם ימותו תוך 10 שניות מרגע תחילת המשימה. מזל שגם בפיזיקה יש דברים קבועים.
תוספת מאוחרת 1: הוכחה לסיום שהסרט גרוע – הסרט הקודם בו היה צוות חלל שקדח למרכז של גורמים שמימיים היה ארמגדון, ואפילו ההשתתפות של ברוס ויליס לא הצילה אותו מכישלון.

ובברכת ל”ג בעומר שמח, Live long and prosper.
לא שרפתי את בני ברק. השארתי את זה כמשימה לשנה הבאה

*זה לא נאמר לעולם – באף סרט ובאף פרק.
זה אי-ציתות ידוע, רק שגיליתי את זה בדיעבד, אחרי שכל הסרט חיכיתי לשמוע את זה. כי זה הדבר היחיד שידעתי על סטארטרק, והוא התברר כלא נכון.

ציון: 2.71828