קיבלתי את כל מה שאני צריכה מסרטים; היה מצחיק, היו מכות והיו רובוטים מנצנצים.
אז ב-10 דקות הראושונות של הסרט היו לי כמה הערות על הכל, אבל אז התחילו רובוטים, וכבר לא היה לי איכפת, כי הם יפים ומנצנצים ו-transformers!
יש כאן כמובן את הבעיה של בערך כל סרטי האקשן: קיים נשק יום הדין, אבל אי אפשר להפעיל אותו לפני שעוברות 120 דקות של סרט, חצי מהעולם מת והגיבורים הראשיים כבר לא כשירים אפילו להאכיל את עצמם.
אבל אני בסדר עם זה, באמת! לא היתי הולכת לראות רובוטריקים אם היו אומרים לי שזה נגמר תוך 10 דקות וכל המכות היו בעצם מיותרות.
מה שאני אומרת הוא שאני לא מחפשת חורים בעלילה - אני לא מחפשת עלילה בכלל.
מאוד נהניתי. זה ממש יפה לראות מכונות מתכת ענקיות זזות ביותר אלגנטיות מנמרים בסרטי טבע של נ”ג.
מה למדתי?
1. השם של אופטימוס פריים היה צריך להיות אופטימוס’ (תג), כי זה מידע נוסף עליו ולא חלק מהשם
2. כשגזע חיצון, מלחמה כללית לא קשורה או משהו אחר יתחיל לפגוע בכדור הארץ ככה סתם ללא סיבה - תמיד יתחילו עם צרפת
עידכון:
תקציר הסרט למי שלא רוצה להיות מופתע:
1. האנושות בסכנה
אנושות: אני לא בסכנה, ואם כן, אדע להגן על עצמי
2. המבוגר האחראי התורן (כמו הדוד של פיטר פרקר): סם, אתה צריך להציל את האנושות
סם: עזבו אותי בשקט
3. מכות, פיצוצים ורובוטים
4. סם מנסה להציל את העולם
5. ראה סעיף 3
6. האנושות ניצלה
יש לי זיהום בעין. הכל נראה די רגיל ופוטוגני, אפילו בצלמניה של הלפטופ.
יש אנשים שכל החיים יש להם עיניים ורודות והכל טוב ויפה. אבל לא אצלי!
חיי אינם חיים. אני בצום מחשבים כבר שבוע!
המצב שלי לא חמור, ולכן אני לא יכולה להשיג תור מהיר לרופא עיניים. המצב היה נקרא חמור אם העין שלי היתה מפרישה דברים. האדם האחרון שראיתי שהפריש דברים מהעיניים גם לא קיבל רופא למיטב זכרוני
בגלל שהרפואה המודרנית מפקירה אותי בשלב זה, אני נאלצת להמציא פיתרונות אחרים לעיניין:
לאדות את העין ע”י הסתכלות לשמש או כל מקור חום/אור אחר לא בא בחשבון כי אפילו מסכים ומנורות פלורוסנט זה כואב
פיתרון קל, שמאפשר גם לעשות undo במקרה הצורך הוא רטיית שודד ים.
הבעיה היא שקשה להשיג (אפילו שאלתי במרפאה וחשבו שאני צוחקת איתם)
בעיה נוספת היא שזה לא יוריד את תחושות העיקצוץ התמידי והגודש שיש בעין
הפיתרון השני שחשבתי עליו, והוא נראה לי הכי טוב כרגע, כי לא דורש חפצים שאי אפשר למצוא בכל בית הוא להוציא את העין החוצה עם כפית.
הבעיה היא שהזיהום יכול להיות זמני, אבל הוצאת עין זה עיניין תמידי בהחלט. אלא אם אחליט להקפיא את גופתי ולקוות שעוד כמה שנים ימציאו עיניים ביוניות שלא חוטפות זיהומים.
חיסרון נוסף הוא שכנראה זה לא פותר אותי מהצורך ברטיה
לטפטף לעין כמה טיפות חומץ/מיץ לימון/אלכוהול רפואי וכל דבר שיכול להרוג את העין ובתקווה גם את הזיהום (או ההפך).
הבעיה היא שצריך יהיה לבקש עזרה כי קשה לטפטף לעין דברים לבד, ויש סיכוי שאנשים יסרבו לעשות את הדבר הפשוט הזה
דברים שעסקתי בהם השבוע ולא דורשים מאמץ עיניים:
שינה
נסיעות מיותרות באוטובוסים להגיע ממרפאה אחת לאחרת
שינה
ריצה
שינה
חישוק = הולה הופ
שינה
גיליתי שכל ה-Accessibility וה-לText to Speech לא שווים הרבה אם באמת לא מסתכלים על המסך ועושים את זה רק בשביל הצחוק.
שינה
למדתי לטפטף לעצמי טיפות עיניים, אחרי שביזבזתי חצי מהבקבוק של התרופה
שינה
קניות באמזון - זו רמאות כמובן, כי זה דורש מסך, כמו גם הפוסט הזה, אבל זה מהיר!
“החורבות” בתרגום חופשי, הוא סרט אימה שלא שמעתי עליו מעולם לפני שמצאתי אותו במחשב.
מקום לא רע לטיול שנתי.
התקציר הארוך:
גרמני בשם הנס מפתה חבורת אמריקאים לבוא אחריו לטיול בשבילים לא מסומנים ע”י החברה להגנת הטבע בשביל לחפש את אחיו הארכיאולוג האובד פריץ. סטודנטים לא חושבים הרבה ומסכימים לכל תוכנית זולה, וכך מסתבכים עם צמח אוכל אדם. שהילידים המקומיים מאכילים אותו בתיירים מזדמנים.
בעיקר סטודנטים צעירים, יאמי.
אם במקרה חשבתם על “חנות קטנה ומטריפה” - אז זה לא, למרות שגם כאן הצמח מזמר ועושה חיקויים של טלפונים* אבל הוא לא שר ולא רוקד ולא חולם על רופאי שיניים.
*(אני בידיוק מחפשת טלפון, זרעים זה בהכרח זול יותר ממכשיר טלפון אמיתי)
הסרט הזה נחמד; הם באמת מנסים להשאר בחיים, אפילו אם זה כולל ניתוחי שדה בעזרת כלים מאוד כהים.
חוץ מזה - יש עיקרון בלתי כתוב של סרטי אימה - הבחורה שרואים לה את החזה מתה ראשונה. אבל הם שינו כיוון והחליטו ללכת על “החולצות האדומות” במקום. לא נורא.
התקציר הקצר:
המון דם, בנות בבגדים חושפניים ושחזורים של שיטות רפואה עתיקות, לפני שהמציאו כלים חדים.
נראה לי שיש לי משהו בעין, בטח אפשר להוציא אותה עם עיפרון.
08:00 - שעון מעורר
08:05 - 08:13 - להתעורר ולקום
08:20 - לצאת מהבית
09:00 - ארוחת בוקר במשרד
09:20 - מחיקת מיילים, שולה מוקשים
12:00 - אוכל + דיאטה
12:40 - העברת מיילים, שולה מוקשים
16:00 - שתיית תה
16:20 - לענות למיילים (קשה), שולה מוקשים
17:00 - התקפה 1:
מגיעים משרתי הגהנום, צועקים “ERROR”, “Exception”, “פתחתי טיקט ב-trac”
הם רבים אבל חלשים - כלי מתכת כבדים עושים את העבודה טוב
וגרזן לסיום.
17:30 - התקפה 2:
זומבי חסר מנוח מגיע למשרד וצועק “טרנזקציה!” “איפה הטרנזקציה?!”
אני יורה כדורי כסף - לא עוזר
שיפוד עץ בלב - לא עוזר
מנסה לבתר את הראש - לא עוזר, ממשיך לצעוק “מהי טרנזקציה?”
מוציאה ספר WebSphere מפזרת על הספר מים קדושים, זורקת עליו וצועקת “בשם השרת בסיס הנתונים וה-xa exception”
פועל! הוא מתרחק
19:00 - 19:15 - מנוחה לעייפים
19:15 - 20:00 - התקפה 3:
הקול מגיע מהמסדרון “ה-XML” “שגיאה”
תווי בקרה לא חוקיים בנתונים
איש זאב קופץ למשרד
שימוש לא נכון במשאבים - כבר ביזבזתי את כל כדורי הכסף!
מנסה לפתוח את החלון ולקפוץ, אבל הדיאטה עוד לא פועלת; החלון קטן מידי
זורקת עליו כיסא, מנסה לזרוק DLE, EOT, ICQ
האחרון פועל והרחיק אותו קצת.
אומרת “אני אוסיף תיקון כללי” צועק” ביצועים!!!”
זה נותן לי זמן לחשוב ולמצוא את תחפושת בנדר מפורים, עם כמה טריקים רובוטיים ובקבוקי בירה - אני שוברת לו אותם על הראש, מנופפת ודוקרת בכיוון הכללי. הוא מדמם למוות.
20:00 - ארוחת ערב
20:30 - ההתקפה האחרונה:
מגיע אנדרואיד (לא החמוד של הטלפונים) משנה את הפירוול ונגמרים כל הלוגים
חשבתי שכבר אפשר ללכת הביתה.
טעות! מינוטאור ענק שועט למשרד. “אין אפליקציה! לא נכנס!!11″
רצה בכל המסדרונות, מנסה לסבך אותו עם מבוכים. הוא טוב ממני בזה
מוציאה ביצת פוקימון וצועקת “תזאוס, אני בוחרת בך”
ובורחת בזמן שהם נלחמים.
22:00 - עוד יום קשה עבר על כוחותינו. אפשר לחזור הביתה
22:30 - ספורט
23:00 - מנסה ללמוד, לא הולך, מנתקת את האינטרנט - יותר טוב
01:30 - לישון
לעזאזל, חולמת על לוגים ופיתרון בעיות jms.
שוב אקום עייפה
הכל נראה די רגיל ופוטוגני, אפילו בצלמניה של הלפטופ.
