רובוטים.אורג

אז נכון שטענתי בהרבה הזדמנויות שאני אנלפבתית, במקרה זה קרה בעיקר כשרצו לשכנע אותי לעשות מנויים לעיתונים שונים. אודה ואתוודה, אני יודעת לקרוא, ומידי פעם אפילו עושה את הבלתי יאומן וקוראת ספר או שניים.

על הפרק היום:

• מלחמת העולם z
• I am legend
• ספרים שסוף סוף, בפיגור כבד אחרי כל העולם, הצלחתי לקרוא
• המלצות כלליות לקריאה סתמית

בלי ספיילרים.

wwz

מלחמת העולם z, הספר של מקס ברוקס, שיצא בפירסומות מאוד שוות, רק שאף אחד לא באמת נכנס מזה לפאניקה (חבל).
סוף סוף הזדמן לידי הספר, הוא די שמן וגדול, אבל כתוב בפונט 22 עם רווח של 2 שורות, אז זה לא נורא.
בכל אופן זה לא הדבר הכי נורא בספר הזה.
זה ידוע שעל כל מיני חוזים והסכמים, צריך תמיד לקרוא את האותיות הקטנות, כדי שלא יהיו כל מיני הפתעות ואי-נעימויות בהמשך. ספר זה כמו חוזה, לא ארוך טווח, אבל כדאי להתייחס אליו כמו חוזה, ולכן, כדאי לקרוא את האותיות הקטנות (וכמו שאמרתי, אין באמת אותיות קטנות בספר הזה, הן פשוט יותר קטנות מהאחרות).

ולכן כשמבטיחים עדויות בעל פה, צריך להתכונן לעדויות בעל פה! אני רק מופתעת שהספר לא הגיע עם דיסק, שאפשר יהיה לשמוע את הכל בצורה אותנטית יותר. למה להם לתאר שמישהו דופק בדלת אם אפשר לשמוע את זה - שיפורים למהדורה שניה.
אנשים שקוראים עיתונים כל היום אולי לא ישימו לב להבדל, זה כמו לקרוא עיתון מאוד מאוד ארוך, עם הרבה ראיונות, על אותו נושא. אבל פיספסו שלב, ושכחו להראות את זה לעורך, כך שלא מסננים פה הרבה דברים.
אני לא אוהבת לקרוא שפה לא יפה וקלוקלת (חוץ מהתוכן שאני מייצרת).

אפשר גם להסתכל על זה כפאזל כרונולוגי. הנה לכם הרבה אירועים, מובאים בצורות שונות ע”י כביכול אנשים שונים, וסדרו לכם את זה בראש בצורה כרונולוגית הגיונית.
אף פעם לא היתי טובה בהבנת הנקרא (או הנשמע, ההנהלה שלי בעבודה תסכים).
זה פשוט לא בשבילי

I am Legend

כל מי שקרא את החלק הקודם וחשב לעצמו “למה לקראו ספרים כאלה, כשאפילו הסרטים בתחול כאלה זולים” שיחשוב שוב!
בהתסייגויות הבאות: זה אצלי באודיו-ספר ולא ספר אמיתי, ועוד לא סיימתי אותו בכלל, כי יש לי נטיה להתחיל לקרוא/לשמוע כמה ספרים ביחד.
אחרי שציינתי את התירוצים שלי, אגיד למה אני חושבת שהספר ממש טוב. התחלתי לשמוע את זה כי חשבתי שיהיה נחמד, לא ציפיתי ליותר מידי, והופתעתי מאוד לטובה.

הספר מתחיל בתיאור של ריצ’רד, שגר לבד בעיר מוכת ערפדים (אבל הם לא נקראים ערפדים בהתחלה), ומסופר על איך הוא חי, איך הוא מגן על עצמו וכאלה.
מה שטוב פה שהכל מציאותי מאוד, ויש מחקר מדעי והתקדמות, מתחילים ממצב מסויים, וע”י מחקר שכולל ניסויים וקריאת חומר רקע תיאורטי מגלים עוד ועוד.
הנקודה היא שהמצב ההתחלתי (או אולי המצב כפי שהיה קצת לפני האירועים בספר) הוא כמו בספר של מקס ברוקס, אבל הוא סיפר את זה כראיונות לא מעניינים, וכאן הכל מסופר ממש יפה, מעניין ומסודר.

בעיניין הסרט - לא ראיתי אותו! לא רק בגלל שיש שם את ויל סמית, וכי כמה אנשים אמרו לי שהסרט בשבילי, אחרי שהם ראו ולא אהבו - אז לא, אני לא אוהבת את כל הסרטים שאחרים לא אוהבים, לא ככה זה פועל. אני פשוט חושבת שזה לא סרט טוב, בלי לראות אותו בכלל.

ארתור ס קלארק

אחרי שהוא כבר מת, והרוח שלו לא תרדוף אותי - פשוט כי אני לא מאמינה ברוחות, פעם ראשונה סיימתי לקרוא ספר שלו.
קראתי את “מפגש עם ראמה” היה נחמד. היה יכול להיות יותר נחמד אם היו מורידים שם בידיוק את הפיסקה האחרונה. אני לא צריכה שירמזו לי שיהיו לזה עוד 2 ספרי המשך - ובאמת בדקתי ויש לזה 2 ספרי המשך. כמה מפתיע.

המלצות שלי ואלי

אם מאוד משעמם לכם באינטרנט או באוטובוס, ואתם יודעים לאיית אנגלית, אני מאוד ממליצה על הספר Anguished English. אחד החלקים הכי טובים שם הוא ההיסטוריה של העולם.
מועמדים נוספים לקריאה שיש לי כרגע (ספרים אמיתיים, מודפסים, דפים והכל):
2 ספרים של סטניסלב לם, אותו אני מאוד אוהבת וממליצה לקרוא.
ספר פיזיקה של ריצ’רד פיינמן (אני לא יכולה להשאר מפגרת עד סוף ימי).
הביאו לי את היפריון, אז זה יהיה הספר הבא.

הערות תחילה:

• משהו שכתבתי מזמן, אבל לא פירסמתי - יש חששות מסויימים כשחושפים רשתות ריגול בינלאומיות.
• פינת העיברית: מיקור-חוץ הוא המונח העיברי ל-outsourcing. חלק מההכשרה שלי כחושפת פרשיות ענק שכאלה כללה את הנושא הזה - היה לא כיף. סרבו ללמוד מערכות מידע!

ידוע שאחרי הצבא, לפני האוניברסיטה צריך לעשות טיול ארוך ארוך בחו”ל, ועדיף במקומות זולים כמו הודו. מסתבר שזה ידוע לא רק לנו אלא גם להודים. ולכן, יש להם תעשיה שלמה סביב הנושא הזה.
בהודו זול כי הם רוצים שזה יהיה זול ומשתלם לנסוע לשם!
זה מתחיל בסמים - ז”א המטיילים חושבים שאלה סמים רגילים, ומצפים לתופעות לוואי מסויימות. מה שהם לא יודעים זה שאלה חומרים כימיים אחרים לגמרי, ושוטפים להם את המוח. מכניסים להם הרבה דברים לתת מודע, ובגלל הידיעה על צריכת הסמים, הם לא באמת מודעים לזה.
ובזה תם השלב הראשון -התיכנות מחדש של האנשים.
איך שדברים פועלים!

השלב הבא הוא החומרה - צריכים להכניס להם כמה צ’יפים למוח.
אם תהיתם למה כולם חוזרים עם ראסטות ודברים מוזרים אחרים בשיער - זה לא בגלל שזה אופנתי. ההודים עושים להם את זה בשביל להסתיר את הצלקות של הניתוחים. ובאמת ראסטות שימושיות אך ורק לזה - להסתיר צלקות - כי אין באמת גישה לקרקפת, מצד שני, בגלל שכל זה מאוד עמיד, אז זה מגן על הקרקפת מפני פגיעה ו/או פתיחת התפר ונפילה של הצ’יפים שהוכנסו לשם.
בנוסף לצ’יפ צריך גם דרכי תקשורת, כי כל עוד נשארים בהודו, רשת הריגול הבינלאומית לא פועלת בצורה שווה כ”כ. בשביל זה עושים כל מיני פירסינגים ועגילים - הם משמשים כאנטנות, משדרים ושלטים קטנים.
ובזה סימנו את הריבוט (כמו להפוך לרובוט) ויש לנו מרגל לא מחשיד להפליא.

יש לנו צבא של מרגלים!
ואפשר לשלוח אותם לארצות המוצא שלהם, אחרי צבא לפני אוניברסיטה זה הזמן הכי טוב. כי בצבא לא מרשים עגילים ושיער - אז יש בעיה עם השידור, אבל באוניברסיטה מותר, וגם אחרי הכל, הם הרי צריכים את טכנולוגיה ולא שעת מד”ס בבוקר.

הטכנולוגיה פה היא מאוד גבוהה.
מתכנתים לאנשים את המוח והם פועלים כמו רובוטים ברמה אחרת לגמרי מהרמה בה פועלת המודעות שלהם. זה מאוד מחוכם, ההודים המציאו את כל זה הרבה לפני שאינטל הוציא מעבדים כפולי-ליבה (שבעצם עושים אותו דבר, והאגדה מספרת שפשוט הרבה הודים עשו לעצמם outsourcing אל מחוץ להודו, לעבודות נורמליות יותר והביאו איתם את הטכנולוגיה הזו)

שימו לב שידיעה זו אין בכוונתה לסכל טיולים להודו, למזרח הרחוק או לכל מקום זול אחר. אבל תדעו שזה מה שיכול לצאת מכם.

בפרק הבא אני עדין במזרח, אבל לנושא אחר לגמרי: ערפדים (הנושא החביב עלי)



תיאוריות הקשר
4 תגובות »

“החדר האבוד” זו סדרת מדע בידיוני קצרה (6 פרקים של 45 דקות, או 3 פרקים של שעה וחצי) שמספרת על הבלש ג’ו מילר ועל החפצים מהחדר האבוד.
את ג’ו מילר משחק אחד האחים מ”עמוק באדמה” (לא דקסטר, השני). לא באמת ראיתי “עמוק באדמה”, אבל אני שמחה שהם מצאו תחליפים טובים.

זה יהיה חסר ספויילרים, אז אל דאגה.

העלילה מתחילה בזירת פשע לא שגרתית, ובחפצים ממנה, שלכאורה נראים די סטנדרטיים, אבל לא בשביל סטנדרטיות ראיתי טלויזיה במשך כמעט 5 שעות בלילה לפני יום עבודה.
ג’ו מקבל מפתח, שפותח כל דלת אל החדר האבוד, ומשם הוא גם יכול להגיע לכל דלת אחרת בעולם, כל עוד הוא יכול לדמיין אותה.
עוד משהו מגניב בעיניין המפתח - כל מי שהחזיק אותו נמצא מת.

ג’ו לא מת - לשם שינוי אין פה זומבים, אבל הבת שלו נכנסה לחדר ונעלמה.

ועכשיו לחלק המעניין של הסדרה, מה זה המפתח? איזה חדר הוא פותח? האם המפתח הוא יחיד?
אז זהו, שלא. המפתח הוא אחד החפצים המיוחדים שהיו בחדר. יש קרוב ל-100 חפצים שונים ופשוטים, כמו מסרק, עיפרון, שעון וכד’. כל אחד עושה פעולה אחרת, חלק ממש שוות וחלק נשמעות מאוד לא שימושיות.

נחזור לג’ו, הוא צריך למצוא את הבת שלו, והעצה הכי טובה שהוא מקבל היא להתחיל להיות אספן חפצים - כי יש סיכוי שזה יכול לעזור לו. לא 100% וודאות, רק סיכוי. אבל זה מספיק.
ג’ו מתחיל לאסוף חפצים, הוא כמובן לא היחיד, והמטרות של כולם לא משתלבות יפה, וזה גם אחד האלמנטים היפים בסדרה. מה קבוצות שונות חושבות ומאמינות על החפצים.

אני מאוד נהנתי. מחפשת מפתחות כל הזמן, מנסה לפתוח דלתות.
הסדרה לא עמוסה - 6 פרקים זה סביר מאוד, אני עמדתי בזה - ואני לא מתחילה לראות את העונה השניה של דקסטר כי היא ארוכה.

בעיניין המשכונים, אני לא רוצה שיהיה לזה המשך.
מבחינת העלילה, אז הכל נגמר - לא כל השאלות נפתרו, אבל העלילה כן הגיעה לסיום.
יש להם פתח לעונה נוספת או המשכונים - אבל זה יהיה חבל, כי היופי של הסדרה היה רעיוני. חפצים מיוחדים מחדר שלא ידוע אם היה קיים או לא. ובכל המשכון אפשרי, זה כבר לא יהיה מיוחד - זה יהיה עוד נתון רקע, וחבל.

שווה שווה.
לכו לראות, ואני מקבלת מפתחות בדואר

סוף סוף יש פה קצת אקטואליה.
ראיתי את הסרט הרביעי בסדרת אינדיאנה ג’ונס: אינדיאנה ג’ונס וממלכת גולגולת הבדולח.
סקירת הפרקים הקודמים, למי שעכשיו יצא מחיל הזרים, והיה מוצב שם במקומות נידחים מול קקטוסים ו\או פרות:
אינדיאנה ג’ונס הוא פרופסור לארכיאולוגיה חובב הרפתקאות, שיוצא למסעות ברחבי העולם להשיג חפצים היסטוריים בעלי ערך רב (כמו למשל ארון הקודש), ובדרך מפריעים לו נחשים, ערבים ונאצים.
אפשר ממש לראות את הדימיון לעם היהודי.

כדי שאף אחד לא יתלונן: אני חושבת שהסרט היה 70% טוב, וקיים חשש שאגלה פרטי עלילה שהיו גורמים לאנשים לא לראות את הסרט - אז תראו אותו קדם, ותחזרו לקרוא אח”כ.

יש פתיחה קצרה שמראה איך אינדי עוזר לחבורת חיילים רוסיים בפיקודה של קולונט-לוטננט-דוקטור-אירינה, למצוא בעזרת קצת מאגיה ואבק שריפה קסום* כמה שטויות שהם היו צריכים בשביל לשלוט במוחות של האמריקאים הטיפשים התמימים.
וכאן התחלנו עם החלקים הטובים, מגיע הילד מהרובוטריקים, על האופנוע הרובוטי שלו, מספר סיפור מוזר וקפצנו בזמן ובחלל והגענו לפרו - אלא האו את המטוס שהם טסו עליו, אני בטוחה שזה היה האופנוע. כמה חבל שאחרי זה הם פשוט השאירו אותו בחור נידח בג’ונגל.

כאן יש את הסיפור הרגיל של שדידת קברים, מכות עם רוסים (הפעם אלו הרוסים ולא הנאצים), וילידים שרוצים לשמור על כל הזהב לעצמם. וכמובן, גולגולת הבדולח.
הגולגולת הזו היא חפץ בעייתי, כי קיימות כמה גולגלות קריסטל כאלה במוזיאונים ברחבי העולם (ארה”ב, פריס ובריטניה), ונטען שהן חפץ אינדיאני (של ה-native americans) מהתקופה לפני שקולומבוס בא והרס את החגיגה. הבעיה איתן היא שאף אחד לא מאמין שהם באמת מקוריות. אבל אל תרשו לכאלה עיניינים מינוריים לעצור את אינדי.

הגולגולת שהם מצאו היתה הגירסא הפחות טובה של הזיוף שיש במוזיאונים, עליה האומן התאמן - כי מבנה הקרקפת יצא קצת לא אנושי - מאוד הזכיר לי את הסרט coneheads, ואחרי שראיתי את ציורי המערות אז היתי בטוחה שחללית קונהדית הגיעה לשם.
מה רבה היתה אכזבתי כשראיתי שצדקתי.

זה לא שלא היו רמזים בהתחלה, היו איזכורים של רוזוול ואיזור-51. היתה גוויה חנוטה שהרוסים גנבו - רק שגוויות לא עושות עלי רושם, גוויות מהלכות זה ג’אנר הסרטים הכי אהוב עלי.
אבל אינדיאנה ג’ונס עבר מסרט מיסטיקה טיפשי לסרט חייזרים טיפשי עוד יותר!
ובזה נגמר הסרט, מה כבר יכולים לחדש לי בסרטי חייזרים? ראיתי את סטארגייט, זהו, יש לי את כל הידע הדרוש בנושא.
הם הרכיבו את הגולגות במקום, וזה היה האסימון, ET phone home, והחללית עזבה את כדור הארץ.
שלא תחשבו שלא ידעתי לאן אני נכנסת, הרי ארון הקודש כיכב בפרקים הקודמים, היתי מוכנה כמעט להכל - אבל החייזרים שברו אותי.

אבל לא הכל היה רע, היתה גם חוויה לימודית במהלך הסרט - לחיילים הרוסיים לא היה תרגום. מזל שהם השתמשו רק ב-2 מילים “מהר” ו-”קדימה”, הבעיה היא שהם השתמשו גם בכל 20 ההטיות שיש לכל מילה. אני בטוחה שעד סוף הסרט כל הצופים ידעו את כל ההטיות גם.

ועם כל זה, אני עדין תוהה, איך אינדיאנה ג’ונס, עם כל מה שיש שם, מצליח כ”כ בעוד שסרטי הזומבים שלי לא מספיק טובים בשביל להיות בידור פופולרי (וזול) לכל המשפחה.

*למקרה שמישהו ירצה להתווכח איתי בעיניין אבק השריפה הקסום: אבק שריפה רגיל היה בוחר את הדרך האוקלידית הכי קצרה, אבל אבק שריפה קסום בוחר את דרך מנהטן הכי קצרה.
**לדעתי, הקטע הכי טוב בסדר, ושחקני החיזוק הכי טובים היו הנמלים!